כחלק מתהליך המחקר העצמי שאני עוסק בו כל העת, וספציפית מחקר המיניות, החלטתי להפסיק לגמור.
אם לדייק, זה לא שהחלטתי להפסיק לגמור כמו שהחלטתי להפסיק לשפוך, ובתוך כך לסגל לעצמי את היכולת שיש למעשה בפוטנציה לכל גבר: היכולת לגמירות מרובות, או מה שנקרא, multi-orgasmic man.
כדי להבין זאת עד הסוף צריך קודם כל להפריד בין שני דברים שנתפסים בדרך כלל כדבר אחד.
השפיכה: פעולה פיזיולוגית רפלקסיבית שמתרחשת בזמן אורגזמה, ובה שרירי האגן ושריר ה pc מתכווצים וגורמים לפליטה של זרע, בדרך כלל במספר "פולסים" עוקבים.
האורגזמה: החוויה הפיזיולוגית והנפשית שמפעילה את השפיכה, בה האדם מגיע לקליימקס. אין צורך, וגם לא בטוח שאפשר, לתאר אותה במדויק במלים.
מסתבר כי ניתן לנתק את הקשר בין שני הדברים הללו, שבאופן טבעי כרוכים זה בזה. הווה אומר שניתן, דרך סדרה של אימונים ותרגולים, להגיע למצב שבו חוויית האורגזמה כבר לא מפעילה את רפלקס השפיכה.
אבל למה בכלל לנהוג במזוכיזם כזה?
לכל אחד יש את הסיבות שלו, ואני אינני יוצא מן הכלל. עבורי, חוויית השפיכה היא לרוב חוויה מרוקנת, תרתי משמע - הליבידו שלי צונח אחרי שאני גומר, זה ברור וזה קורה לכל גבר. אבל גם תחושת האנרגיה הכללית, תחושת החוזק, החדות, המוטביציה שלי - כל הפרמטרים צונחים. גם החוויה הזו נפוצה בקרב גברים רבים. סיבה נוספת, אם כי משנית, היא קנאתי ליכולת המולטי-אורגזמות שיש לנשים. למה אתן כן ואנחנו לא?
ולפיכך קיבלתי החלטה. במקום לרוקן את עצמי מהאנרגיה הייחודית והמשמעותית הזו, שרלוונטית לא רק למיניות אלא לחיים בכלל, אני בוחר לשמר אותה וללמוד לא רק למחזר אותה פנימית בתוך הגוף שלי, אלא גם לכוון אותה באופן יזום למקומות בעלי ערך, בין אם כאלה שהם מיניים ובין אם כאלה שאינם מיניים.
רצוני הוא לחקור את האנרגיה המצטברת בי ולנתח אותה לעומק. להבין אותה, ובסופו של דבר גם לשלוט עליה ולכוון אותה לכל כיוון שאחפוץ. זה משהו שאני יודע לעשות במידת מה כבר היום, אבל עוד הרבה למידה מחכה לי שם.
פצפונת, כמובן, לא קיבלה זאת כבשורה הטובה בעולם, ולו מתוקף אהבתה הגדולה, עד כדי אובססיה של ממש, לזרע שלי. אבל הבטחתי לה שיהיה בסדר, וכך או כך המהממת שהיא מפרגנת לתהליך. כדי שלא ארגיש לבד ועד שאלמד סופית לנתק את רפלקס השפיכה מחוויית האורגזמה, אסרתי גם עליה לגמור. יש עוד מה לומר בהקשר הזה, אבל זה כנראה כבר לפוסט אחר.
מכל מקום, אני ביום ה-11 ללא גמירה והאנרגיה אכן מבעבעת באופן מובחן בשעה שהתנהגותו של האיבר שלי לא תבייש את איברו של טינייג'ר בשיא ימיו. אמשיך לעדכן מעת לעת בהתפתחויות ראויות לציון.
האם הפסקתי לגמור לנצח? בוודאי שלא. הלוא עם פנים יפות ותמימות כמו של פצפונת, זה יהיה אקט של טירוף לא לגמור עליהם מעת לעת.