הגוף

החלטתי שהשבוע אני מלמד אותה לנשום עמוק עמוק.

זה התחיל כבר בסוף השבוע שעבר כשהיא כמעט התפוצצה על הבוס והוא חיכה לזה אבל היא נשמה עמוק ואמרה לו שאין לה כוח לריב איתו אז שלא ימתין יותר מדי.
היא גילתה שזה יעיל בצורה מפתיעה ומרוב הלם הוא רק התחנף כל היום.

ואתמול כמעט כל החוזה נחרב בגלל איזה סעיף, והיא נשמה עמוק ואמרה לבעל הבית שיחשוב על זה והוא אכן חזר אחרי כמה שעות עם החלטה לבטל את הסעיף ההוא.

והיום היא מרגישה את העצבים שלה הולכים וגדלים כמו גלים קטנים שלא נשברים ומתחממים לקראת גל גדול שיתנפץ בסערה ומנסה לנשום כדי לא להרוס את השבוע הזה שיכול להיות דווקא ממש מוצלח.

חברה שלחה לה הודעה שהן עושות יציאת בנות הערב והיא הסכימה, מקווה שהיא תצליח לפרוק את הגלים האלה שגואים בה ולנשום ולנשום ולהשתדל לא לשתות יותר מדי כי היא מנסה להגמל מהתחביב הזה בחודשים האחרונים.

אולי זה המחסור במגע? בסקס?
כבר לא היה לה חצי שנה בכלל וכבר ארבע שנים שלא היה לה סקס ונילי.
לדעתי זו לא החרמנות אלא החרדות כי היא מרגישה שזה יקרה בקרוב והיא מפחדת שהיא לא זוכרת או שהיא לא תהנה או לא תדע מה לעשות.
היא זוכרת רק לרדת על ארבע ולמלא הוראות,
לא זוכרת איך זה כשיש רצון משלה ויוזמה וכוח פיתוי.

הכל תלוי בנשימה, אני יודע, עכשיו רק נותר שהיא תלמד גם כן.

פתאום תפס אותה מין איכסה כזה.
יש לה סיבות מכאן ועד להודעה חדשה,
החברה שלה שהיתה גאון שנון ומבריק שהתחתנה והפכה לעקרת בית נואשת...
שיחה טרנס אטלנטית מבוזבזת על חומרי ניקוי ושמפו.
היא שואלת את עצמה אם גם היא היתה כזו בתקופה שהיא התעקשה לשכנע את עצמה שהחיים שלה מושלמים, ואם כולם מסביב גם נעצבו שהיא הפכה לכזאת לתקופה ההיא.
לפחות הם לא נטשו אותה ונשארו לאסוף את השאריות,
היא גם לא תנטוש אותה.

והיא יושבת עם התוכניות של הדירה ולא מוצאת מקום לפינת עבודה ומתחילה לחשוב שאולי זו היתה טעות.

ואז בלילה היא מבינה שזה ששבר לה את הלב המשיך הלאה ויש לו מישהי חדשה.
היא ממשיכה להזכיר לעצמה שהוא שרוט, שהוא היה ממרר את חייה ושכבר נראים ניצנים שהוא עושה את זה למישהי אחרת, שזה ממש עדיף ככה ושמחכה לה מישהו יותר בריא בנפשו.

ואני אומר,
שזה הברקסים הרגילים שהיא תוקעת תמיד לפני שהיא עומדת להיות מאושרת,
הפחד הזה מהצלחה, מכך שמגיע לה.

אני מזכיר לה כמה היה לה כיף בבוקר כשהיא היתה שם ועשתה מדידות,
איך היא דימיינה את עצמה מתעוררת בבית שטוף אור ושותה קפה במרפסת,
איך היא דימיינה את עצמה מתהלכת ברחובות השקטים האלה,
איזה אנרגיות מדהימות המקום החדש נותן לה ושאוטוטו הפרוייקט שלה יזוז עוד יותר רחוק ושההשתלמות בחו"ל נמצאת ממש מעבר לפינה.
זו סתם מעידה זמנית, היא תראה בעצמה איך עוד כמה דקות הפאזל שלה יתחיל להסתדר במקומות הנכונים.

היא חטאה השבוע לכמה דקות והלכה למקומות שהיא לא אמורה ללכת אליהם.
גרמתי לה לשלם בלילה בלי שינה ועצבים מיותרים,
היא הבינה, לדעתי אפילו סופית,
היא לא תתקרב לטינופות ההם שוב.

הסתפרנו ויצא אחלה,
מצאנו את דירת חלומותינו והיא מרחפת מרוב אושר,
הבוסים כרגיל זונות אבל היא לומדת לשמור על איפוק,
כיף לה להסתכל שוב במראה
ויש אופציה שהיא תחזור לטפל בי שוב בקרוב.

מישהו יודע אם אפשר לקנות עציצים של לוטוס בארץ?

הדיכאון נגמר.
יכול להיות שיהיו פה ושם נפילות בהמשך אבל אנחנו כבר לא רוצים אותו ושחררנו אותו.
טוב לנו,
למרות שכביכול לא קרה משהו מיוחד, טוב לנו.

אבל קרה משהו.
היא סוף סוף הבינה שבאמת הכל תלוי בגישה שלה ובמידת האחריות שהיא תיקח על החיים שלה.
היא יודעת שזו רק ההתחלה ושיש לה עוד המון עבודה עם עצמה אבל היא התחילה להאמין.

והפרוייקט הגיע לשלב שהיא לא האמינה שהוא יגיע בכלל אי פעם והיא מאמינה שהוא יגיע עד הסוף,
שהוא ראוי.
ואולי היא מצאה את בית חלומותיה ושוב האדרנלין מפמפם באנרגיות חיוביות.

חברה אמרה לה השבוע שהיא מרגישה שהם סוף סוף קיבלו אותה בחזרה.
ואז היא סיפרה לה על כל מיני אנשים והחברה ענתה לה שהם ילדים עדיין, שהיא לא יכולה לצפות מהם שיבינו.
ופתאום זה היה כל כך ברור, שבמשך שנים היא הקיפה אותנו באנשים הרבה יותר צעירים ובמקום למשוך אותם למעלה היא נתנה להם למשוך אותה למטה.

היא יצאה לשתות עם המילואימניק והוא דיבר על החברה שלו ועל כמה שהיא מדהימה ואנחנו ממש לא מבינים מה הוא מוצא בילדה ההיא ואז זה הכה – עם כל החוכמה שלו והבטחון שלו, הרי גם הוא ילד, ברור שזה מה שיעניין אותו.

היא שאלה אותו אם הוא חושב שאנחנו צריכים להסתפר והוא אמר שעם כל הכבוד להיפי-שיק שלה, ושהיא באמת נושאת אותו יפה, התספורת הקודמת היתה מדהימה.
הוא האדם היחיד שאהב את התספורת ההיא, כל המאסטר-שמעטה התלוננו שהיא מבגרת אותה.

"כן היא קצת ביגרה אותך אבל נראית כל כך נשית, כל כך מתוחכמת, כל כך את..."

היא חושבת שהיא תלויה בו ומתייחסת אליו כמו אל אח גדול אבל לראשונה היא מבינה שזה הפוך, שהוא רואה אותה כאשה בוגרת ונשען עליה ומתייעץ איתה ומעריך אותה בזכות זה.

כל כך הרבה שנים אנשים היללו את הילדותיות שלה ואת הלוק הילדותי שלה ואף אחד לא נותן לה את הגיל שלה והיא חשבה שזו מחמאה.
כנראה שלא, כי היא לקחה את זה רחוק מדי הרבה יותר מדי זמן, והיא תסתפר, ותנסה להתאים את עצמה אליי ואל השיער, ותנסה לראות את היופי שבבגרות.

היא מנסה להבין איך לשנות את הדברים ולשבור את הדפוס הזה שהיא משחזרת כבר שנים.
ממשיכה לומר לעצמה שהיא בן אדם מבוגר ולא ילדה והיא צריכה לראות את העולם ככה.

היו כמה אנשים שתפסו טרמפ על כך שהיא הסכימה לשמוע ביקורת מחברה והחליטו שחשוב מאד שהיא תדע גם מה הם חושבים.
רק שלא היתה שום ביקורת בונה בביקורת שלהם, בעיקר דרך בשבילם לפרוק והיא תהתה אם היא כזה אדם נוראי למה הם בכלל חברים שלה.
היא סיפרה את זה לחברה אחרת היום והיא אמרה שהיא בטוחה שלא היתה כוונה לפגוע ושהם אוהבים אותה ושתפסיק להתקע על קטעים כאלה.
היא מנסה, באמת שמנסה אבל זה ייצר אצלה איכסה שבא לה לברוח.

והמטרידן הזה שהפך לסטוקר רציני,
היא מנסה לומר לעצמה שהיא לא מקוללת שכל הפסיכופטים נדבקים אליה, שזה קורה לעוד נשים אבל היא לא מצליחה להמנע מהתחושה הזאת.
היא דיברה על זה עם הבוסים היום כי הוא צץ כבר יותר מדי פעמים בעבודה כשהיא נשארת עד מאוחר והם אמרו שבשניה שהם יראו אותו שוב הם ידברו איתו.
אבל הוא מצליח כבר לתפוס אותה לבד כשהם בדיוק יוצאים והיום גם אני נבהלתי והיו לי דפיקות לב של ממש ורעדו לי הידיים.
היא ביקשה מאחת הבחורות שתלווה אותה חלק מהדרך והתקשרה למילואימניק שביקש שאם הוא מופיע שוב פשוט תרים לו טלפון מייד והוא ידבר איתו.
הפעם היא הצליחה להתחמק ממנו כי הן הלכו בדרכים עקיפות.

היא ממשיכה לחשוב שזה לא פייר שזה קורה לה, לא מצליחה להפנים שאין פייר ואין צדק ואלה הם החיים.
רוצה להתבגר אבל בינתיים אני היחיד מבין שנינו שלא רק מתבגר אלא כבר מזדקן והיא לא מצליחה להשלים פערים.

אחד הימים המשמעותיים בקיומנו.

היא דיברה בצהריים עם נסיכת היומולדת וביקשה שתגיד לה, את מה שאף אחד לא אמר עד היום.
לא היה קל, הדמעות זרמו אבל היא היתה צריכה לשמוע אחת ולתמיד את האמת הכאובה.
שהיא חיה בסרט במשך המון שנים ושהיא נתקעה בגיל 13 ושבעולם המבוגרים ובמציאות הדברים מתנהלים בצורה אחרת ועוד דברים כואבים אבל מאד נכונים.

בין לבין הבעל של החברה הרים טלפון כדי לארגן סופשבוע רומנטי לאשתו שתחייה, הצחיק אותה חוסר הבטחון שלו, אחרי כל כך הרבה שנים ששני אלה ביחד ועד כמה הוא לחוץ ממה שימצא חן בעיני זוגתו ומה שלא.
שניהם צחקו כל פעם שהוא התקשר שוב כדי לבדוק עוד דבר ולא היה לו מושג שהיא בוכה בכלל בגלל אחת השיחות היותר קשות שהיו לה פעם.
היא קיוותה שיום אחד יהיה מישהו שידבר עם החברות שלה לגבי סופשבוע רומנטי בשבילה.

בעבודה היא החליטה לעשות שינוי כוון ולהתמודד עם הבוס/אקס פרטנר, היא גם סיפרה לו על המטרידן והוא אמר שהוא שמע שיש לו קטע כזה ולא האמין לחלוטין אבל עכשיו הוא משוכנע שזה נכון.
הבטיח לטפל בו.
הגיעה לבקר בחורה שעשתה את ההשתלמות שהיא מתעתדת לעשות בקיץ וסיפרה דברים נפלאים, סוף סוף היה אור בקצה המנהרה, היא גם קופצת לבקר שם בשבוע הבא והבטיחה לספר לכולם שהיא מגיעה ושיטפלו בה באהבה.

ואז שוב הוא חיכה לה ברחוב.
היא נזכרה במה שהבוס אמר לה, שתגיד שיש לה חבר קנאי שמרביץ לכל מי שרק מדבר איתה אבל לא הצליחה להשחיל את זה בשיחה, רק אמרה שחבר שלה מחכה לה בפאב ושהיא ממהרת.
הוא פרש ולראשונה בחייה היא נכנסה לפאב לבד.
בדיוק כשהיא חצתה את הכביש חלף מישהו שהיא חושבת עליו ולא מעיזה לספר לאיש. הוא נפנף לה לשלום והיא תהתה אם הגיע הזמן לדבר על זה עם המילואימניק שהוא גם הבוס שלו, לבדוק אם יש לו מישהי ואם יש טעם בכלל.
הברמן רצה לסגור כבר ולא היתה לו הרבה סבלנות אבל היא רעדה מפחד ולא הזיז לה כלום, הזמינה ג'יימסון ושתתה אותו לאט לאט, מדי פעם שולחת מבט לדלת כדי לוודא שהמטרידן לא יופיע.

זהו, היא בבית ומקווה שממחר היא תצליח להפנים את הדברים שנאמרו היום ואולי באמת לשנות את החיים שלה.
העיקר שהיא בטוחה ושהכלבלב שומר עליה עכשיו ושניהם יוכלו לישון בשקט.

היא בילתה את מחצית היום עם המשפחה ואנשים שהיא מגדירה כמשפחה כבר הרבה שנים.
היא הרגישה יפה ונאהבת.

את החצי השני היא בילתה עם חברי הילדות שלה, אותה חבורה שקבעה לפני יותר מעשרים שנים שהיא תהיה החריגה בקבוצה, כביכול מיוחדת ושונה, אבל מצד שני תמיד אאוטסאיידרית.
היא תמיד הרגישה מסכנה לידם.
הפעם היא אירגנה לעצמה את כאב הבטן, אני ממש ניסיתי לעצור אותו ופתאום היא גם הרגישה שהיא מתחצ'קנת והשיער הפך לפיתה מעוכה על הפרצוף שלה, בחיי שלא עשיתי שום דבר, היא נראתה בול כמו בבוקר.

אני לא יודע איך לגרום לה להבין שהיא היחידה ששמה את עצמה במקום הזה, הם באמת לא עושים כלום כדי שהיא תרגיש ככה.
כולם נראים לה כל כך יפים ונקיים ומסודרים ובעיקר מאושרים.
היא יודעת ששום דבר לא כפי שהוא נראה, שלכל אחד יש את הבעיות שלו אבל היא לא מצליחה להרגיש את זה.

היא הסתודדה כרגיל עם בעל של חברה שאמר לה שהוא יודע שקשה לה אבל שבסוף הכל יסתדר, שאין מצב שמישהי כמוה תשאר לבד ולא תסתדר בסוף.
כולם מאמינים חוץ ממנה.
ילדת היומולדת נאמה נאום מרגש על האהבה שלה ועל איך שהכל נפלא פתאום והיא יודעת שמגיע לה אבל היא ממשיכה לשאול למה כולם זוכים בזה לפניה ואם אי פעם היא תזכה גם.

היה שם מישהו שהיא לא ראתה כבר המון שנים והוא שאל מה היא עשתה מאז שהם נפגשו לאחרונה.
היא פשוט זרקה את הרשימה והוא בהה בה בהלם, אמר שהוא חשב שהוא הספיק הרבה אבל שהיא ללא ספק שיחקה אותה.
אמר לאשתו שהם חייבים לשבת איתה לקפה ולראות אם אפשר לעשות איזה פרוייקט משותף.
כן, גברים נשואים תמיד חושבים שהיא נורא מעניינת, מקסים ממש.

הארועים האלה הופכים אותה ליעכנה ממורמרת וגועלית, מהזן הגרוע ביותר, היא שונאת אותה.

אני חושב שהגיע הזמן שהיא תחזור לאירובי, להזיע את כל הרעל המגעיל הזה ולמצוא כבר דרך לסיים את הפרוייקט ההוא, בשאיפה שזה יפתח דלת לחיים חדשים, טובים יותר.

היא כמעט גרמה לי לפרסם את המכתב שהיא מעולם לא שלחה, בתקווה שזה ייקל עליה לסגור את הדלת אבל עשיתי לה כאב בטן שגרם לה להבין שזה סתם ייצור עוד דרמות, גם אם לא יצויינו שמות.

הסתיימו הדרמות, אנחנו רוצים חיים פשוטים ושקטים.

ואז היא הבינה, למה מישהי שהיא חשבה שהיא חברה שלה פתאום ניתקה את הקשר.
היא כנראה זו שעמדה מאחורי הכל, היא זו שהעבירה לה את המסרים שהיא לא מבינה למה אבל הוא חושב שהיא זו שמחממת את העניינים ושהיא מסוכנת ושאסור לסמוך עליה, באמת למה...

היא נזכרה שיום אחד היה לה צורך להגן על החברה שלה, שהיא תמימה ותפגע, והחברה אמרה שאם יש משהו שהיא לא, זה תמימה.
אנחנו היינו התמימים בכל הסיפור.

אמא אמרה לה לא מזמן שהיא יודעת שהן חושבות שהיא נתנה להן חינוך לקוי בכך שהיא גידלה אותן בצמר גפן ושהן עד היום כל כך תמימות אבל שיש בתום משהו כל כך יפה ונקי ושהעולם לא הצליח לקלקל אותן.
כנראה שאמא שלה צודקת, כי לא משנה כמה היא נפגעת התמימות שלה לא הולכת לאיבוד, עדיין יש בה משהו מאד נקי, שהיא אוהבת בנו.

אומרים שכל כלב בא יומו, ההיסטוריה הוכיחה את זה.
הפרצופים האמיתיים יחשפו בסוף והאדם שהיא דאגה לו כל כך והסכימה להפגע ממנו רק כדי לשמור עליו, יישאר מוקף באנשים שרק רוצים לקחת ממנו כרגיל.

מה שאנשים בני עשרים לא יודעים זה שמגיע גיל שבו הזקנה מתחילה להזדחל ולהסריח, וקיימת הידיעה שאתה צריך להיות שם בשביל האנשים שאתה אוהב, לדאוג להם במשברים אמיתיים, בחולי וקושי ממשי.
והיא והוא כבר מריחים את זה.
הילדות בנות העשרים לא יהיו שם לעד, הוא ידע את זה, היא הזכירה לו את זה בקיום שלה וזה הפחיד אותו.
מצד שני הוא היה זקוק לה, כי הוא ידע שהיא זו שתהיה שם.
הוא בחן אותה בכל צורה אפשרית ובסוף בחר להאמין לשקרים של ילדות קטנות וממורמרות.
ילדות שכאב להן שכשהיא בסביבה שום גוף של דוגמנית וקסם ילדותי לא עוזר, הוא לא ראה אף אחת חוץ ממנה, כי היא הדבר האמיתי.
היא מתחילה להבין את זה.

ויש לה מזל, שיש לה את העולם האמיתי ואת החברים האמיתיים של שנים, אלה שבאמת הולכים איתך באש ובמים, בחולי ובבריאות.

הדלת נסגרה סוף סוף.

היא לא מבינה מה קורה לה, כמו מתבגרת שפתאום ניצנים נראו נראו בארץ,
מגלה שהיא עושה משהו לגברים, משהו שהיא לא עשתה כבר די הרבה זמן.

הבוס שלה בוהה בה כשהוא מדבר איתה ולא מקשיב לכלום ורק בסוף שואל מה היא עשתה בחופש ואיפה היא תפסה את השיזוף הזה.
אחד הבחורים שאוטוטו מתחתן ותמיד מתייעץ איתה כאילו היא אחותו הגדולה עבר לידה כשהיא התכופפה ואמר שזה ישבן שדורש בעיטה. היא הסתובבה ושאלה אם זה מה שבא לו לעשות, לבעוט בה? והוא ענה שהוא לא מעיז להגיד מה הוא באמת רוצה לעשות וברח.
אחר כך הם דיברו על מה גורם לאנשים להמשך אחד לשני, כי הוא שאל אותה על החבר הכי טוב שלה, אם לא היה ביניהם משהו והיא ענתה שלא. היא אמרה שהיא אוהבת גברים דומיננטיים והוא אמר שהוא דווקא חשב שהיא הטיפוס הדומיננטי.

היא כל כך הרבה זמן לא דיברה על הדברים האלה.
בשנים שאלו היו החיים שלה היא תמיד חייכה חיוך מסתורי וזרקה איזו הערה שגרמה לאנשים לחשוב פעמיים ולהסתקרן, ועכשיו, עכשיו היא נבהלת ומפחדת לפתוח את זה, היא סגרה את הדלת ולא רוצה לחזור לשם.

אבל בלילה הוא שוב חוזר אליה, בחלומות, ולא מניח לה והיא לא מבינה למה.
היא התקשרה למילואימניק ושאלה למה הוא חושב שההוא לא מניח לה ומבקר אותה בחלומות והוא אמר שכנראה שזה עדיין לא סגור.
היא אמרה שיש כל כך הרבה גברים שפגעו בה הרבה יותר ממנו אז למה הוא חוזר להכאיב לה בחלומות?
לא היתה לו תשובה והיא לא יודעת איך לסגור את הדלת הזו אחת ולתמיד.

וגם דברים לא טובים כל כך קורים כרגיל כשהיא הופכת להיות שוב אחת שעושה להם את זה, נדבקים אליה אנשים שמפחידים אותה.
יש איזה לקוח שפגש אותה ברחוב במקרה וכבר פעמיים הוא "במקרה" היה מחוץ לעבודה איך שהיא סיימה והתעקש ללוות אותה הביתה.
יש איזו חנות ליד הבית שלה שמנהלים כמה חבר'ה צעירים והם שומרים עליה, הם התחילו לצאת אחד אחרי השני ולהסתובב לידו כדי שהוא יבין שהיא לא לבד ומשגיחים עליה אבל עדיין, זה מעיק והיא שונאת שזה קורה, הפסיכופטים האלה שנדבקים אליה תמיד כבר עשו לה כאלה נזקים, היא לא תוכל לעמוד בעוד מקרה כזה.

אני נותן לה בינתיים להקרין את אורה לכל עבר ויודע שהפעם היא חכמה מספיק כדי ללכת להתלונן ולעשות לזה סוף לפני שייגמר רע.
וחוץ מזה אני מנפח אותה שוב מרגע שהיא חזרה לעבוד, רק כדי שתזכור שהפעם היא לא תתקע עשר שנים במקום עבודה שעושה לה רע, הפעם אני מחליט שאם לא טוב קמים והולכים.
א-נ-ח-נ-ו כ-ב-ר ל-א מ-ז-ו-כ-י-ס-ט-י-ם-!!!

החופש אוטוטו נגמר, אין לה גשר והיא מבואסת קצת, ממש לא בא לה לחזור לחבורת השוביניסטים שמתעללים בה.
היא חושבת שזה אבסורד שלראשונה בחייה היא לא מסתדרת עם גברים, כי היא אשה של בנים, החברים הכי טובים שלה תמיד היו גברים, הבנות תמיד בגדו בה.
יכול להיות שיש שם נשים שיכלו להיות חברות אמיתיות אבל היא כבר כל כך מצולקת שהיא לא סומכת עליהן.
זה אבסורד כי את הנזקים הכי גדולים בחייה עשו לה גברים אבל הנזקים של נשים הם כמו פולסים קטנים כאלה שבאים בשקט בשקט לאורך השנים וחורצים עמקים שלא ניתן לגשר עליהם.
כרגע האשה היחידה שהיא מתקשרת איתה ממש זו אמא שלה שלקחה את הדיכאון ברצינות, כנראה מרגשות אשם על כך שהיא הילדה היחידה שמעולם לא ביקשה עזרה וחשבו שהיא יכולה להסתדר עד שהסתבר שלא.

הן ישבו בחג בגינה והשתזפו והיא קיטרה שאמא לא הורישה לנו את הרגליים היפות שלה ורק את המחלות היא הורישה לנו.
אמא אמרה שהיא זכתה להיות דומה לאבא שלה, הגבר הכי יפה בעולם, שמזל שהיא לא דומה לה אלא לו. חוץ מזה שאת הצבע היא זו שהורישה לה ולכן אחרי שתי דקות בשמש היא כושית.
השמש באמת עושה לנו כל כך טוב.
אמא אמרה שעם הגנטיקה שלהן הן חייבות ללמוד לטפל בגוף שלהן יותר טוב ולהשקיע בו.
היא לא סיפרה לה שעכשיו אני בכלל הבוס ושאני קובע.

היא מרגישה יותר טוב, חזרה לפרוייקט ההוא שמעולם לא גמרה.
אני מרגיש שמשהו טוב עומד לקרות, היא לא מעיזה להודות שהיא גם מרגישה ככה, אבל היא שמה היום אודם אדום אדום ולבשה גופיה לבנה שמבליטה את השיזוף החדש,
זה ללא ספק סימן שהיא גם מתחילה להרגיש את זה.