סגרנו על הפסקת אש, שבוע בלי אירובי.
היא חושבת שזה בעצם שבוע בלעדיי, מתעלמת ממני לחלוטין, לא חושבת עליי כמעט חוץ מכשהיא מקללת אותי שעלינו שלושה קילו מאז שאנחנו עושים אירובי והכל לוחץ לה ואין לה מה ללבוש.
היא כל כך אפאטית כשהיא לא בעבודה, הימים חולפים והיא לא יודעת איך, המוח שלה ריק בין לבין.
יש איזה לקוח חדש שמופיע כל יום באיזה תירוץ ביישני, היא חושבת שאם היא היתה במצב אחר הוא היה מוצא חן בעיניה ואז תמיד מגיעה השאלה של מה היא תגיד, מה היא עשתה בשנים האחרונות, איזה מערכות יחסים היו לה ואיך היא תספר שהיא לא זוכרת מה זו זוגיות, מה זה סקס ונילי, שבמשך כל כך הרבה שנים היא היתה זונהשפחהכלבהסמרטוט של כל מיני אנשים שהיא אפילו לא זוכרת את השמות שלהם.
ושהיה לה ניק, היא היתה חסרת שם, נטולת זהות ושהיא לא יודעת מי היא בכלל.
מזל שהיא לא צריכה לענות על זה, כרגע היא מתרכזת בדירה שאולי תמצא חן בעיניה, היא ראתה רק את המרפסת בינתיים וכבר מפנטזת על לקנות בריכה של ילדים ולהתעצץ שם כל הקיץ.
שנינו רוצים שיעבור כבר האיכסה הזה אבל היא מפחדת שאין באמצע, שיש איכסה או ספייס והיא לא רוצה יותר לטוס, רוצה חיים פשוטים ושיהיה קצת טוב ונוח.
לפני 18 שנים. 29 במרץ 2006 בשעה 22:40
