סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הגוף

הגוף אומר שעכשיו תורו,
לא אכפת לי, שיעשה מה שבא לו, אני עכשיו בדיכאון, לא מעניין אותי כלום.
אז הוא השתלט על העניינים.
לפני 18 שנים. 27 במרץ 2006 בשעה 10:50

הדגיגון אמר שכל מה שהיא צריכה לעשות זה להיכנע, להיכנע לדיכאון, להיכנע לי.
הוא אמר שהוא יודע שהיא יודעת לעשות את זה, (כי הוא זוכר כשהיא היתה שפחה מצטיינת).

לא כשזה הגיע לעניני השכל, שום מאסטר-שמעטה לא יכול עליה, בטח שלא באינטליגנציה.
הרי כשחושבים על זה בתכלס, מי שרוצה לשלוט ביום יום, לא רק בגוף ובסקס, על בסיס של סדר יום,
לא באמת יכול להיות ממש אינטליגנטי, או בריא בנפשו ומחובר למציאות.

אבל כשזה הגיע אליי, הייתי מלך המלכים של הנשלטים!
רק הייתי מגיע לארוע, לא משנה כמה אנשים היו שם, רק רציתי להיות עירום, טבעי, מלכותי ונהניתי מכל רגע.
וזה לא שאנחנו נראים כמו דוגמנית ומתים להשוויץ בנכסים, בכלל לא, אנחנו רגילים לחלוטין,
אבל כיף לנו בלי בגדים הכי הכי.
אולי כי בגדים מגדירים סוג של אישיות או טיפוס והיא לא יודעת מי היא כבר שנים אז היא מערבבת טונות של צבעים וגזרות ובסופו של דבר כבר ממש לא אכפת לה, זה מתיש אותה החיפוש זהות הזו ולכן שנינו מאושרים ומסונכרנים כשאנחנו עירומים.

היא סובלת בבגדים והמחשופים שלה תמיד ענקיים, כדי שאני אוכל לנשום.
לא מזמן העיר לה איזה בחור בעבודה כשהיא דיברה עם לקוח וכל השדיים שלה היו בפרצוף שלו. היא ענתה שהלקוח ילד גדול והוא יצטרך להתמודד ולא לנעוץ עיניים כי זכותה ללבוש מה שבא לה.
הבחור התנצל ואמר שהוא רגיל לגונן על האחיות הקטנות שלו אבל שהוא מעריך את כמה שנוח לה עם הגוף שלה, (מן הסתם אין לו מושג על המלחמה המתחוללת).
אחר כך הם התחילו לדבר על עירום והוא אמר שהוא היה מת לנסוע לאיזו חופשה בחוף נודיסטים אבל שאשתו לא מוכנה לשמוע על זה.
פתאום זה הכה בה, שזה כל כך פשוט, ללכת לחוף נודיסטים, להסתובב עירומה בבית, לא צריך ללכת לאורגיות ומסיבות בדס"מ בשביל להסתובב עירומה, לאכול עירומה, לרקוד ולשיר עירומה וכל שאר הדברים.
איך היא לא חשבה על זה לפני כן?


כי כנראה זה לא כל כך פשוט, היה שם משהו נוסף.
הבדס"מ היה המקום היחיד שבו אני הייתי הבוס, היא הפסיקה לחשוב בשבריר שנייה, רק רואה את החבל וכבר בספייס...יכלו להכניס אותה לספר השיאים של גינס על הטיסות הכי מהירות.
כי היא לא היתה צריכה לקחת אחריות על כך שעכשיו אני מחליט, כביכול זו היתה החלטה של כל השולטים האלה, שמבחינתי היו סוג של ויברטור לנשמה, היא מעולם לא העריכה אותם ממש, רק את התוצאה שלי.

חחח...היא בוהה בדף בהלם, סוף סוף היא מבינה שהכל היה תלוי בה ובזכותה.
השטות הזו ששולט צריך לקחת את השליטה כדי לקבל אותה לא נכונה, תמיד החלטה של הנשלטת ועד כמה הוא מעורר בה אמון, לא שליטה, אלא אמון שהגוף שלה (והנשמה מן הסתם) – בטוחים!

אז אולי עכשיו היא תסמוך עליי קצת יותר, שאני יודע לעשות החלטות נכונות ולהכנע לי,
כי עליי היא יכולה לסמוך יותר מעל כולם...


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י