הגוף

היא כזו פוסטמה לפעמים שבא לי...מה זה בא לי, אני עושה, אני מפיל אותה ומשתק אותה ואין לה ברירה אלא להקשיב לי.

חבר אמר לה השבוע, אחרי שהיא התלוננה שמערכת היחסים הזו גומרת אותה, שהמזל הוא שאני הרבה יותר חכם ממנה ואני זה שיבחר את הדרך הנכונה.

אבל היא מסרבת לקלוט שאני זה שקובע ושכל המלחמות האלה מיותרות, אני תמיד אנצח.

הרי אני זה שהחליט שמיציתי את עבודות הבטטה מול מסכי מחשב מנוונים, אני זה שבחר לה עבודה חדשה שבה היא תעבוד איתי ותפעיל אותי ותתן ליצירתיות שלה לצאת, והיא מסרבת להבין שגם אירובי וגם עבודה זה הרבה בשבילי ואני צריך לנוח.

למה אומרים קוצים בתחת? אצלי בתחת הכל נפלא, זו הנשמה המיוסרת שלה שלא מוצאת מנוח.
היא לא הצליחה להרדם בלילה, ישנה אולי ארבע שעות והתעוררה מוכנה להסתער, וזה היה בסדר מצידי בהתחלה כי סוף סוף חם וכשהשמש מחבקת את שנינו אנחנו מסונכרנים ולא נלחמים.
יצאנו לטיול בשכונה שהיא מחפשת בה דירות, לקחנו איתנו את הכלבלב שגם היה די מרוצה בהתחלה אבל אחרי שעה וחצי התעלף ברחוב ואמר שהספיק לו והיא הסכימה לשבת באיזו גינה ולתת לו לנוח, (חס וחלילה שהיא תחשוב שגם אני צריך לנוח מדי פעם).
היא קנתה פרחים ושכרה שני סרטים במנוי החדש שהיא קיבלה במתנה אבל תכננה להעביר את המשך היום בסידור ארונות, החלפת מצעים, כביסות ועוד שטויות.

היא לא לומדת!
שוב הפלתי אותה, אפילו לקחתי לה את הכוח לענות לטלפון.
היא נמרחה על הספה ושקענו בשיחה ארוכה, זה התחיל כויכוח כמובן אבל בסוף היא התחילה להבין כמה דברים.
היא הבינה שיותר מחמש שנים היא לא הרשתה לעצמה לשכור סרטים, לחתום על חוזים ועוד כל מיני דברים שאמורים לעשות כביכול עם הבעל, כמו ליהנות מימי שישי בשוק ועם העיתונים וארוחות בוקר גדולות. שמאז שאין לה אותו יותר היא מתעקשת להתנהג כמו רווקה חסרת אחריות, מתלבשת כמו ילדה בת 17 ועושה המון שטויות שאולי בגיל 17 הן נסלחות אבל בגילה זה סתם נזק מיותר לעצמה.

יש אצלה בעבודה איזו ילדונת לפני צבא שמעבירה את הזמן ודווקא איתה היא הכי מתחברת. הן מדברות על בגדים ועל בנים ועל בנות תככניות ומניפולטיביות והיא כל הזמן צוחקת על עצמה שהיא כל כך ילדותית שזה עדיין מדבר אליה.
אבל לא מזמן האמא של הילדה באה לבקר והסתכלה עליה במין מבט מוזר ורק עכשיו היא מבינה שזה היה מבט של קנאה, שהיא האמא החלופית, האמא "המגניבה".

"לא, רק שלא תחשוב עליי כעל אמא מגניבה, אני האדם האחרון שצריך להיות דוגמא ומודל לילדה הזו, שתהנה מהאמא האמיתית שלה, זה יהיה כל כך עצוב אם היא תגמור כמוני"

ככה היא חושבת על עצמה.

היום אמא שלה התקשרה לספר בהתרגשות על קרובת משפחה שנסעה לאמץ ילדה, היא הרגישה את מה שלא נאמר, כשאמא שלה אמרה שכל המשפחה התאגדה כדי לעזור לה לגדל את הילדה, שהיא אומרת לה שגם הם יעשו הכל כדי לעזור לה אם היא תחליט לעשות את זה לבד.
זה כאב והעליב, למרות שזה לא אמור, אין הרבה הורים שהיו מוכנים לעזור כל כך והיא מעריכה את שלה, אבל זה מעליב שגם המשפחה שלה כבר ויתרה עליה גם כן, שגם הם חושבים שהיא תמיד תהיה לבד.

אמרתי לה שאני לא ויתרתי עליה ושאני לא חושב שמישהו אחר ויתר עליה חוץ ממנה, שברגע שהיא תאמין היא תיזכר איך כולם אמרו לה שזה יקרה כל הזמן.
אבל כרגע זו לא אופציה, כרגע היא צריכה להשתחרר מהרעיון הזה שאם אין יותר בעל אז צריך להתנהג כמו רווקה בת עשרים, שתתנהג כמו שמתאים לה, שלא תכפה על עצמה כלום ובטח שלא עליי.
היא מתחילה להבין, מהחלומות שאני מארגן לה, כשאבא שלו כל פעם מופיע ושואל אם היא כבר סלחה לו, שהיא לא סלחה עדיין, (והיא בכלל לא ידעה את זה). אני חושב שייקל עליה מאד לסלוח לו אבל היא מפחדת שברגע שהיא תסכים הוא יופיע פה אחרי כל השנים האלה וירצה לדבר והיא לא תוכל לצעוק ולדרוש אחת ולתמיד הסברים, למה הוא לא חשב שמגיע לה הסבר, הכי פשוט, כמו – אני לא אוהב אותך יותר! אבל יום אחד לקום וללכת בלי שום הסבר, זה פשוט לא הוגן, הגיע לה יותר, מגיע לה יותר.

לפחות החלום שבו יש לה שרירים כמו של שוורצנגר וכל הגברים מסתכלים עליה בגועל הצליח לי, כבר יומיים לא עשתה אירובי ואני מקווה שהיא תסכים לוותר גם מחר.

שכנעתי אותה לראות סרט והיא אפילו עשתה לנו פופקורן, ולהפתעתה הרבה היא נהנתה מאד, עד כדי כך שהיא ביקשה ממני להמליץ עליו, אז הנה – "לא לזוז".