היא מנסה להבין איך לשנות את הדברים ולשבור את הדפוס הזה שהיא משחזרת כבר שנים.
ממשיכה לומר לעצמה שהיא בן אדם מבוגר ולא ילדה והיא צריכה לראות את העולם ככה.
היו כמה אנשים שתפסו טרמפ על כך שהיא הסכימה לשמוע ביקורת מחברה והחליטו שחשוב מאד שהיא תדע גם מה הם חושבים.
רק שלא היתה שום ביקורת בונה בביקורת שלהם, בעיקר דרך בשבילם לפרוק והיא תהתה אם היא כזה אדם נוראי למה הם בכלל חברים שלה.
היא סיפרה את זה לחברה אחרת היום והיא אמרה שהיא בטוחה שלא היתה כוונה לפגוע ושהם אוהבים אותה ושתפסיק להתקע על קטעים כאלה.
היא מנסה, באמת שמנסה אבל זה ייצר אצלה איכסה שבא לה לברוח.
והמטרידן הזה שהפך לסטוקר רציני,
היא מנסה לומר לעצמה שהיא לא מקוללת שכל הפסיכופטים נדבקים אליה, שזה קורה לעוד נשים אבל היא לא מצליחה להמנע מהתחושה הזאת.
היא דיברה על זה עם הבוסים היום כי הוא צץ כבר יותר מדי פעמים בעבודה כשהיא נשארת עד מאוחר והם אמרו שבשניה שהם יראו אותו שוב הם ידברו איתו.
אבל הוא מצליח כבר לתפוס אותה לבד כשהם בדיוק יוצאים והיום גם אני נבהלתי והיו לי דפיקות לב של ממש ורעדו לי הידיים.
היא ביקשה מאחת הבחורות שתלווה אותה חלק מהדרך והתקשרה למילואימניק שביקש שאם הוא מופיע שוב פשוט תרים לו טלפון מייד והוא ידבר איתו.
הפעם היא הצליחה להתחמק ממנו כי הן הלכו בדרכים עקיפות.
היא ממשיכה לחשוב שזה לא פייר שזה קורה לה, לא מצליחה להפנים שאין פייר ואין צדק ואלה הם החיים.
רוצה להתבגר אבל בינתיים אני היחיד מבין שנינו שלא רק מתבגר אלא כבר מזדקן והיא לא מצליחה להשלים פערים.
לפני 18 שנים. 25 באפריל 2006 בשעה 20:51
