הגוף

לא ברור איך זה קרה אבל הצליחו לגרור אותנו לאיזו מסיבת גייז הלילה.
הסתכלנו על כל ההורמונים והמוחצנות המינית הזו והרגשנו זקנים.

כל כך הרבה שנים היינו בכל המצעדים וכל המסיבות בכל מיני מקומות בעולם,
תמיד האחווה הזו בין אנשים שחיים בארון והחגיגה כשנמצאים במקום שמותר,
ותמיד היה לה את הכבוד הזה כי להיות שפחה זה יותר בארון מאשר להיות מתרוממת.

יצאנו לנשום אויר והיא אמרה לחבר שהיא מרגישה כל כך זקנה ומותשת מההתעסקות הזו בזהות מינית,
שהיא אמורה עכשיו להיות בבית עם הבעל והילדים.
החבר אמר שהיא אמורה לשמוח על כך שהיא שלמה סוף סוף ושיש לה כלב, זה כבר משהו.

הצעירים שבחבורה כמובן היו מלאי התלהבות ואנרגיות והיא יכלה להבין את זה אבל זה לא עניין אותה.
שאלו אותה כל מיני שאלות על הדאנג'ן והיא גילתה שהדבר היחיד שהיא מתגעגעת אליו זה הסמבוסק בולגרית של אחרי, באבולעפיה.
כולם נתפסו ברעב פתאומי אבל לאף אחד לא היה כח לחפש סמבוסק אז הם פרשו.

"אם אין לחם תאכלו עוגות"
היא הלכה הביתה ועשתה לנו סנדויץ' גורגונזולה ופרושוטו,
מרגישה בודדה אבל שלמה.