הגוף

התעוררנו עם איכסה מהסוג של חצ'קון שהלך והתבשל מאתמול ועל הבוקר כואב וכמעט מתפוצץ.
זוכרת? השבוע נושמים, את לא הולכת לפוצץ את זה, אחת ולתמיד תתמודדי עם זה בבגרות.

היא סך הכל נתנה כבוד לחברה וחשפה בפניה את הפרוייקט הסודי, אמרה לה שהיא צריכה עזרה בפרזנטציה.
אבל החברה כנראה תפסה תחת כי בחודש האחרון הרשנו לה להעביר עלינו ביקורת והיא הלכה עם זה רחוק מדי.
ואם היא היתה אומרת משהו עניני היינו יכולים לקבל את זה אבל היא העבירה ביקורת על משהו שבלי לשים לב ולהתכוון היא בעצם החמיאה כי היה מאד לא פשוט לייצר את זה וזה בדיוק מה שהתכוונו לייצר.
ביקורת נטולת ביקורת והבנה, ביקורת לשם ביקורת.

היא אומרת תמיד שאם לאדם אין משהו טוב להגיד שישתוק ואני מסכים איתה, כי מטרת הביקורת-כביכול היתה עזרה בפרזנטציה וכמובן שבזה החברה לא נגעה.

תמיד היא נופלת לבור הזה והפעם אני לא אתן לה.
העובדה שאנשים לא מבינים מה היא עושה לא אומר שזה לא טוב או ראוי.
לדעתה הפרוייקט שלה גאוני ומביא משהו חדשני שלא נעשה עדיין.
במשך שנים אנשים שמתעסקים בתחומים שהיא עוסקת נבהלים ממה שהיא מייצרת מרוב שזה חזק ועוצמתי אבל נאלצים להודות שאכן, היא מוכשרת מאד והיא עושה דברים שמעט מאד מסוגלים לעשות.



את קולטת מה קורה כאן?
את יודעת שאת טובה ומוכשרת, את לא חושבת שאת סמרטוט, את מאמינה בעצמך ומוכנה להלחם על הדברים שאת מאמינה בהם ועל האיכויות שלך!

היא מחייכת, החצ'קון הולך ומתכווץ.

החברה רוצה להרגיש חשובה? שתרגיש.
מה יש לך לריב איתה עכשיו?
גילית בזכות זה עד כמה את מאמינה במוצר שלך ובעצמך.

ואל תאגרי עכשיו כעס מהסוג של "אני אראה לה בסוף והיא תאכל את הכובע שלה".
תהני ממה שייצרת, ותמשיכי להלחם עליו עד שתקטפי את הפירות.
רוב הסיכויים שהיא תרגיש טיפשה בסוף אבל אם את תהני מההשפלה שלה את לא חברה.
תהני מכך שאת יכולה לומר לה שאת לא מסכימה איתה והיא תראה אותך כמישהי חזקה ושתיכן תוכלו לאהוב אותך יותר ולהיות גאות בך.

זוכרת?
לנשום!