הגוף

חגיגות יום ההולדת היו משובחות, אכלנו ושתינו בכמויות ובעיקר היינו מוקפים באהבה.
היא הסתכלה על כל הדברים שהכינו לכבודה והבינה שכנראה הם באמת אוהבים אותה ושאולי יש לכך סיבה.
שוב נתתי לה להנות ולא העקתי עם הנגאובר או כאבי בטן, מגיע לה להנות.

ואז כשהיא נכנסת לכאן וקוראת התבטאויות של אנשים שהיא חשבה פעם שהם חברי נפש שלה היא חוטפת בחילה (בחסותי כמובן, שלא תתקרב לרוע אפילו לשניונת), אבל מבינה שיש לה משהו שאין להם ושיש לה המון מזל ואהבה בחיים, גם אם היא לא רומנטית.

יש לה עוד בלוג בראש, כזה שבו היא פורקת את כל הרפש אבל הוא לא הכרחי, שהטינופת תשאר אצלם ולא תדבק אליה יותר.

היא חושבת על הספה החדשה שהיא קנתה לכבוד הבית החדש ועל החיים החדשים שהיא מתחילה ועל כמויות האור שמתחילות להכנס אליה, והחמימות שמציפה אותה, אור וחום אמיתיים, לא כאלה שאם אנשים מדביקים לעצמם ניק אז הם יצליחו לזייף אותם.
היא כבר לא כל כך תמימה כמו פעם אבל היא הצליחה לשמור על משהו טהור בפנים.
מדמיינת את כל הילדות הצעירות האלה שנשפך מהן רוע והן נראות לה כמו זקנות כפופות ואכולות ולראשונה היא מרחמת עליהן.

אני מציף אותה באנרגיות ולא מכאיב כי היא צריכה את הכוחות שלה לכל הדברים הטובים שקורים,
והם קורים.