סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הגוף

הגוף אומר שעכשיו תורו,
לא אכפת לי, שיעשה מה שבא לו, אני עכשיו בדיכאון, לא מעניין אותי כלום.
אז הוא השתלט על העניינים.
לפני 18 שנים. 20 ביוני 2006 בשעה 7:26

LIFE IS GOOD!!!

לה קצת יותר מאשר לי, למרות שהיא לומדת לאט לאט.
הבית הזה שינה אותה לחלוטין, להתעורר לנוף ולאוויר הזה כל בוקר, הבפנים והבחוץ מדהימים והיא מאושרת כאן.
כל המשימות הולכות ומסתיימות וכל מה שנותר זה להיות סתם ככה מאושרת.
אפילו הכלבלב מאושר כאן וזה קטע היסטרי לראות פתאום כלב משנה את אופיו, נעשה חייכן ועליז וקליל, מלא שמחת חיים, פחות תלותי, מוצא לעצמו את האושר שלו – לא מאמינים עד שרואים את זה.

חנוכת הבית היתה נפלאה למרות שהיא כמעט הרגה אותי בדרך,
היה לה כיף לראות את כל החברים שלה סוף סוף נפגשים ומוצאים שפה משותפת והטלפונים למחרת לא היו סתם שיחות נימוסים, כולם רצו לומר עד כמה הם נהנו ומלא שאלות על כל מיני אנשים שהם הכירו.
היא יודעת לבחור אנשים טובים לחיים שלה.

בכלל היא מתחילה להעריך את עצמה יותר ויותר,
אחרי הדרמה שהיתה בעבודה וההתפטרות שלה ודרמת החיזורים של הבוס שלה ושל חברים שלו ואיך שפינקו אותה אחרי זה,
היא מתחילה להבין שלא מוצאים לה כל כך מהר תחליף ושיש לה איכויות שקשה לוותר עליהן.

ואתמול, סוף סוף שלחה לעולם את פרוייקט חייה ותחושת השחרור שלה נפלאה.
אני מרשה לעצמי לאט לאט להתפרק יותר ויותר כי התחשבתי עד עכשיו והגיע תורי,
לנוח, להתפנק, להזדיין.

היא לוקחת דברים קצת יותר בפרופורציה ולא כל דבר הופך להיות הרה גורל.
החליטה שהיא מתחילה לחלק את מספר הטלפון שלה לכל מיני בחורים ולא נעלבת כשלא מתקשרים,
אומרת לעצמה שבסוף הרי מישהו יתקשר ולא צריך לקחת כל דחייה באופן אישי.

מושא החרמנות קפץ לבקר השבוע.
כרגיל כל שיחה שלהם הסתיימה בכך שהם ילכו לשתות משהו ונשארת לא מחייבת.
אבל הפעם היא החליטה להיות אסרטיבית,
עצרה אותו בדלת ואמרה לו שייקח את המספר שלה ושיתקשר באמת.
הוא היה קצת בהלם,
היא מבינה עד כמה היא מלחיצה אותו והחליטה לא להסתער,
לתת לו את הזמן שלו, בינתיים יהיו עוד בחורים.
יש לה פנטזיות מטורפות עליו אבל לראשונה בחייה היא מצליחה לזכור שלא הכל צריך להיות כתוב מראש,
שאפשר להנות מפנטזיות ובמקביל לתת לחיים לקחת אותה למציאות אחרת ולא צריך לנעול אופציות.

היא מתחילה לחשוב כאדם מבוגר,
לכן גם החליטה לוותר על יציאה אתמול וסידורים היום,
שמה אותי בסדר עדיפויות ראוי והודיעה לכולם שאני צריך כמה ימים לנוח כי אני עובד מאד קשה ואני פצוע ושום דבר לא בוער,
חיכינו עד עכשיו אז נחכה עוד קצת.

ובסוף השבוע יהיה הפינוק החדש שלי, הטיפולים הממיסים האלה,
אכן החיים מתחילים להיות מאד טובים גם אליי.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י