הגוף

הילדון נפרד לפני שבוע מחברה שלו ומאז מזיין כל דבר שנקרה בדרכו.
הוא מביא אותן להכיר אותה והיא קצת אימהית ושיפוטית כי אף אחת לא מתקרבת לאקסית שלו שקורנת מאהבה אליו ונראית כמו גרסה עוד יותר מוצלחת של אווה מנדז, היא פשוט הורסת הילדה הזאת.

הן משתדלות להתחנף אליה כי הן יודעות שזה חשוב לו, וזה מחמיא לה ומצחיק אותה.
אם גבר מבוגר היה משקיע כל כך הרבה אנרגיות זה היה כובש אותה אבל האגו מודה בשם שנינו על כך שהוא קיים.

פתאום הוא מביא אגרוף בכתף של הבחורה היומית והיא צווחת/מופתעת ושואלת למה הוא מרביץ,
הוא עונה שבגללה ומצביע עלינו.
"מה הקשר שלי למכות שלך?"

והוא אומר שמרגע שהוא הכיר אותה הוא רק רוצה להרביץ לבנות, שמשהו בה מעורר את זה אצלו.
היא עונה שהיא לא מבינה למה ושניהם צוחקים.

אין לו מושג,
גם לה אין מושג למה זה ככה.
הדבר האחרון שהיא רוצה כרגע זה להרגיש איזה פליק על הישבן או במקום אחר.
היא היתה שמחה לליטוף וקצת נעימים בגוף אבל החייתיות ההיא נגוזה,
רק רוך.

אולי זו סתם פנטזיה שלו שהוא עדיין לא מודע לה או מודע ומסתיר.
היא לא מתכוונת לספר לו מי היא היתה בשנים האחרונות,
זה לא רלוונטי יותר ובטח סתם ידליק אותו עוד יותר.

נזכרת בשבת, כמה שעות של צפייה בכדורגל עם חבורה של גברים רגישים שמזועזעים מהאלימות שבמגרש ולא מבינים למה אנשים מכורים לטמטום הזה אבל ארבע שעות רצוף לא מורידים עיניים מהמסך.
אולי כולנו כאלה, אלימים, צורכי אלימות בצורה כלשהי,
אולי זה טבע האדם וזה טבוע עמוק אצל כולם.

אבל היא הלכה עם הטבע שלה כל כך הרבה שנים שהוא מיצה והיא מיצתה ואני מיציתי,
אנחנו מוכנים לחקור דברים אחרים בטבע שלנו.