משהו מוזר וטוב קורה לנו.
אנחנו צועדים קדימה, מרגישים שמגיע לנו משהו יותר טוב ודורשים את זה.
הצעד הראשון השבוע היה למצוא עבודה חדשה – היא מצאה!
להתפטר – התפטרה!
לארגן מלון ולתאם זמנים להשתלמות ההולכת ומתקרבת – בוצע!
לקנות כרטיס לדפש מוד – נקנה!
השיאצו גאי אמר שהיא נראית רעננה ואנרגטית מתמיד,
אחר כך הם ישבו ודיברו והחזיקו ידיים ונשמו והיא סיפרה לו דברים שהיא השתדלה לשכוח כבר המון זמן.
היא תיארה את הצבעים של הבדידות הקיומית שלה,
סיפרה על הדברים הטובים שבה,
על החברים שלה,
ועל כך שכל כמה זמן היא מתה מיתות קטנות כאלה ונולדת מחדש.
ואז הוא אמר לה שזה לא חייב להיות ככה,
שהיא יכולה להיות זרע ואחר כך נבט ואחר כך שתיל, וכל השלבים עד שהיא תהיה עץ מפואר.
לראשונה היא הבינה שהיא לא צריכה כל היום לבנות ולהרוס ולהתחיל מחדש,
שהכל יכול להיות מתמשך ושדברים טובים יכולים להמשך ולהתפתח ולצמוח.
הוא אמר שהיא נראית בשבוע האחרון כאילו ירד ממנה משקל עצום והיא קלילה.
היא הרגישה נפלאה אחרי שהוא הלך.
ובעבודה יש את הילדון ההוא שחושב שהיא הדבר הכי סקסי עלי אדמות והם כל הזמן צוחקים.
השבוע הוא לא עבד אבל בא להפתיע אותה בסוף היום והציע שהם ילכו לשתות משהו.
היא היתה בקריז ואמרה לו שהיא עייפה ושבפעם אחרת.
אחר כך היא שכבה על הערסל במרפסת עם כוס יין ונרגעה והתקשרה לספר לו מה קרה,
שמושא החרמנות שוב קפץ לבקר, בפעם המיליון בחודש האחרון ושהוא לא משתין לכוון שלה ושהיא מתחרפנת מזה, ואם הוא רק היה פוגש אותה מחוץ לעבודה ורואה אותה במצב טבעי ולא באיכסה שלה שם אז אולי הוא היה רואה אותה כאשה.
והילדון אמר שהיא סקסית בכל צורה ושצריך להיות ממש דביל כדי לא לראות את זה ושכנראה ההוא דביל או שהוא פשוט מת מפחד ממנה.
הוא אמר לה שהוא אוהב אותה ושיהיה בסדר והיא נרגעה.
ואז התקשר זה שמסדר לה את ההשתלמות בחו"ל כדי להגיד שהכל סגור והם דיברו קצת על מוזיקה וסיפרו אחד לשני מה גורם להם לבכות.
ובסוף הערב היא התקשרה לחבר הכי טוב כי לא יוצא להם לאחרונה להתראות והיא התגעגעה אחרי שהיא דיברה עליו עם השיאצו גאי בבוקר והכל היה בסדר פתאום, סתם שריטונת לאגו אבל היא הבינה שבסופו של דבר הכל באמת בסדר.
ועכשיו, שישי פינוק שלה כרגיל, בלי לראות אף אחד ובלי לדבר, רק לנוח, עם אוכל ועיתונים ושוקולד וטלויזיה ופתאום התחיל להחשיך והיא רצה למרפסת וראתה את השקיעה ולא האמינה שאלה החיים שלה, שיש לה שקיעות בתוך הבית.
והכל בסדר.
לפני 18 שנים. 30 ביוני 2006 בשעה 18:39
