הגוף

היא רוצה להיות רק איתי.
היינו מוקפים בכל כך הרבה אנשים לאחרונה וכולם רוצים משהו או צריכים משהו ממנה והיא גמורה.

הדגיגון אמר לה שהוא לא מבין אותה,
"את לא מכירה את המילה – לא?!"

היא מרגישה שמנצלים אותה ולא מתחשבים בה והיא לא מרשה לעצמה לסרב ולהגיד שיניחו לה כבר.
ופתאום היא אוהבת אותי ורוצה להיות רק איתי.

היינו בים המלח והיא אמרה לי להתפנק ומרחה אותי בבוץ ונהנתה מהמראה של קרני השמש פוגעות במים וברגליים.
היא לא היתה המון זמן בים או בביקיני והיא יודעת שהשמנו השנה והיתה קצת בלחץ אבל כשהגיע רגע האמת היא אמרה שקוס אמק, אני אוהבת אותך ככה, והתפשטה.

היתה שם מישהי עם גוף פיצוץ שהודיעה רשמית שהיא בבגד ים שלם כי היא אחרי שתי לידות ושהיא כבר בפאזה אחרת.
זה נשמע לכולן כל כך מטומטם, פלצני ומתנשא, היא בכלל צעירה מאיתנו בשש שנים, מה זה פאזה אחרת?

ואז היתה להן שיחה חשובה כזו ואמוציונאלית וחברה שלה דיברה על כמה היא מאושרת ומאוהבת בבעלה ואיך האהבה זה קסם שלא ניתן להסביר והוסיפה שהיא מאחלת להן למצוא גם אהבה וציינה את שמות הבנות הפנויות ולא ציינה את השם שלנו.
באותו הרגע הבעל הדוחה והשיכור שלה התקשר לצעוק עליה והיא אמרה שהיא באמצע שיחה חשובה ושהיא תחזור אליו אבל הוא המשיך לצעוק שהוא רוצה לדבר איתה עכשיו ולא מעניין אותו.
כנראה שזה ממש קסם האהבה אם היא גורמת לאשה כל כך חכמה לבלות את כל החיים עם הלוזר הזה.

והמילואימניק עולה לה על העצבים, הוא כל הזמן רוצה שהיא תבלה עם בת זוגו כדי שיירד ממנו העומס, כאילו היא לא חשובה ומה שהיא צריכה/רוצה לא רלוונטי כי היא לבד.
היא אמורה לבדר/לטפל באחרים, לא משנה כמה קשה היא עובדת או כמה קשה לה, החשובים הם הזוגיים.
יש לו ארוע משפחתי ביום שישי והוא רוצה שהיא תבוא כדי שהוא יוכל לבלות עם המשפחה והיא תחזיק את היד לחברה שלו והיא מרגישה שעוד שנייה יהיה ביניהם פיצוץ. היא רק רוצה שקט, לבד איתי בבית עם סרט בדיוידי, או במרפסת, לבד.

היא תגיד לו שידמיין שיש לה חבר ושזה הערב היחיד שיש להם ביחד ושיעזוב אותה כבר לחיות את החיים שלה לשם שינוי.

נראה לה שהניצול הזה נובע מכך שאנשים חושבים שהיא נרגעה פתאום והכל בסדר והכי מרגיז הוא שמייחסים את זה לעובדה שיש לה סקס סוף סוף.
אבל בעצם היא כל הזמן מחשבת מספרים בזמן הזה:
בחמש עשרה שנים האחרונות היא היתה סך הכל במערכות יחסים זוגיות כשש שנים.
זה אומר ששני שליש מחייה הבוגרים היא היתה לבד.

היא יוצאת בלילה אל המרפסת ומסתכלת על הנוף ועל גגות העיר וחושבת שלא ממש משנה לה אם היה כאן כרגע בן זוג או לא והיא מבינה שזה לא שהיא נרגעה, היא התקהתה.
כבר לא יודעת להרגיש, להתגעגע, להתרגש.
קהה לחלוטין ולא ממש אכפת לה אבל נדמה לה שזה די עצוב.