לפני 17 שנים. 28 בספטמבר 2007 בשעה 9:09
ובהמשך לשיחה שלנו מאמש-קטע קטן מספר מתח דווקא שיש בו הידהוד לטולסטוי,ולפרויד ,ולצ'כוב.
"האושר אין בו כל מסתורין.
כל האנשים האומללים דומים זה לזה.פציעה שספגו לפני זמן רב,משאלה שלא התגשמה,פגיעה בכבודם,זיק אהבה שניצת אך כובה בבוז או גרוע מכך באדישות-אחד מאלה דבק בהם או הם בו,וכך הם חיים כל יום אפופים ביגונות אתמוליהם.ואילו האדם המאושר אינו מביט לאחור.הוא אינו מביט לפנים.הוא חי בהווה.
אבל הנה הבעיה.דבר אחד לעולם לא יצליח ההווה לספק:משמעות.
דרכיהם של האושר והמשמעות נפרדות הן.כדי למצוא לעצמו אושר אין לו לאדם אלא לחיות את הרגע,לחיות למען הרגע.אך אם במשמעות הוא חפץ,בפשר לחלומותיו,לסודותיו,לחייו,עליו לחזור ולשקוע בעברו,אפל ככל שיהיה,ולחיות למען העתיד,אי ודאי ככל שיהיה.כך הטבע מטלטל לנד עינינו אושר ומשמעות ודוחק בנו לבחור ביניהם.
"פשר הרצח"
