מס הכנסה

לא פשוט לשחק את המשחק הזה של הסדו מזוכיזם("אין לי זמן לכתוב מכתב קצר אז אכתוב מכתב ארוך")איך שלא תסתובב מכל זוית שתנסה לשחק אותו בסופו של דבר יש כדור אחד וקוראים לו כאב
(אה - באיזה קלות כולנו מוכנים להחליף הכאב הנפשי הנורא,ההשפלה הבושה,ההערכה העצמית,הדכאון בסתם עינוי פיזי-את זוכרת איך בתור ילד-מחלות היו מגיעות כמין איזו חופשה -הקלה מתחושת המועקה שכמו שמיים נמוכים מידי לחצה תמיד.באיזה רווחה הייתי מתמסר לחום ,לכאבי הגרון,לטישטוש .-את זוכרת?)(אני נזכר בזאן זאנה-ההומו סקסואל,הנרדף זה שיהיה בסכנה גדולה מכולם,מתמוגג מכניסתם של הנאצים לפריס).
הנה אני בורח שוב לציטוט מהכתובים"שאם נענשת הגיע לך.ובכלל שכל מה שאתה הוא בדיוק העונש על עצמך,לא יותר ולא פחות."
(ואני לא אחזור על הקלישאות הידועות וגם הנכונות-על כך שהפוזיציה של השולט לא מרחיקה אותך מהכאב-כי בסופו של דבר הדרמה היא דרמה פנימית ואי אפשר לברוח ממנה).כן וכמובן שאני מתגעגע לאלכוהול לתחושה שאתה מצלמה גבוהה מעל למגרש שכל זה לא נוגע לך,אבל נידמה לי שמאוחר מידי לזה(הרי כמו שאמרת בעיניין אחר-ברגע ששיש לך ילדים אפילו התאבדות לא באה בחשבון.