נזכרתי בבדיחה שרורה סיפר לי:
מויו עוזב את סרייבו ונוסע לאמריקה, לשיקגו. הוא כותב בקביעות
לסוליו ומנסה לשכנע אותו לבוא, אבל סוליו מסרב, לא בא לו לעזוב
את החברים שלו ואת הקפנה שלו. לבסוף , אחרי כמה שנים, מויו
מצליח לשכנע אותו, וסוליו טס מעל לאוקינוס, ומויו מחכה לו בנמל
התעופה בקדליק ענקית. הם נוסעים העירה מנמל התעופה ומויו אומר,
רואה את הבניין ההוא בגובה מאה קומות?
רואה , אומר סוליו.,
אז זה הבניין שלי.
נחמד אומר סוליו,
ורואה את הבנק שם בקומת הקרקע?
רואה.
זה הבנק שלי. ורואה את הרולס רויס בצבע כסף שחונה מולו?
רואה.
זאת הרולס רויס שלי.
כל הכבוד אומר סוליו.הצלחת יפה מאוד.
הם נוסעים לפרברים, ומויו מצביע על בית גדול ולבן כמו בית
חולים.
רואה את הבית הזה? זה הבית שלי, הוא אומר. ורואה את הבריכה
האולימפית על יד הבית?זאת הבריכה שלי.
ליד הבריכה משתזפת אישה יפהיפיה , שופעת, ושלושה ילדים בריאים
שוחים בעליזות.
רואה את האישה הזאת ?זאת אישתי. והילדים האלה הם הילדים שלי.
נחמד מאוד ,אומר סוליו.
אבל מי הבחור השרירי השזוף הזה,
שעושה מס'ג לאשתך?
זה. אומר מויו, זה אני."
לפני 13 שנים. 9 ביוני 2011 בשעה 16:49