האב ניגש אל מאחורי העץ וכרך את זרועותיו סביב העץ וסביבה, מגיע עם הידיים לשדיים שלה וחופן אותם, משחק איתם, מרגיש את משקלם הכבד. ״הציצים שלך נוטלים חלק בגרימת ריגושי החרמנות שלך, האחות תרזה, ואין ברירה אלא להעניש אותם!״. ״כן, האב תומס״ אמרה, אחוזת אימה. היא ראתה את האב תומס מתרחק כאילו מחפש משהו, עד שחזר עם צרור ענפי עץ דקים עד בינוניים באורך של כמטר, כשהוא מחזיק אותם בקצה אחד. ״מוכנה לעונש, האחות תרזה?״. ״כ-כ-כן... האב תומס!״ השיבה תוך שמתחילה ליבב בשקט. הוא ניגש אליה, אחז בחלק הגלימה העליון ששוב נפל על הציצים שלה, משך כלפי מעלה ואמר לה: ״תפתחי את הפה, כלבה!״. היא פתחה והוא דחף לה את קצה הגלימה ואמר: ״עכשיו תחזיקי את הקצה עם השיניים כדי שהעטינים שלך יישארו חשופים!״. היא עשתה כך ואז הוא הרים את היד כדי לתת את ההצלפה הראשונה והיא צעקה: ״לאאאא בבקשה!!!״. הגלימה נפלה לה מהפה ושוב כיסה את השדיים שלה. ״חוצפנית מטונפת!!!״ זעק האב וסתר לה שוב בפנים בחוזקה. ״סליחה, סליחה בבקשה!!! לא יקרה שוב!!!״. ״אוי לך!״ הוסיף. שוב דחף שוב את הבד לתוך הפה שלה והיא החזיקה. הוא שוב הרים את היד והפעם צרור הענפים נפל הישר על הציצים והפטמות שלה. ״אאאאאאאאאיייייייי!!!!״ זעקה תרזה, מתפתלת מכאבים. הגלימה נופלת, עוד סתירה. בפעם השלישית זה כבר לא קרה. ״נננננגגגגגגגג!!!״ נשמע עם כל צליפה נוספת, עד 10 כאלה.
האב תומס עצר. הוא ניגש לתרזה המתייפחת, ראה במעט האור שעדיין היה, את הציצים המיוסרים שלה עם סימנים טריים של ההצלפה. ״החזקת מעמד יפה, תרזה, זמן להרגיע את הכאב. חשבי על החטאים שלך בזמן שאני מטפל בך. ״מה הכוונה מטפל...?״ שאלה אותו.
האב תומס משך את החלק העליון של הגלימה שלה כמה שיכל, בקושי כי ידיה של תרזה היו קשורות מאחור. הגלימה כיסתה את הפנים שלה וגילתה את הציצים ואת בתי השחי שלה, שעירים כמו אצל כל הנזירות היות ובמנזר לא נוהגים לגלח אף חלק של הגוף. אז הוא התחיל ללקק את בשרה תוך שמוציא את האיבר הזקור שלו, מרגיש כאילו עומד להתפוצץ, ותוך כדי שמלקק לה את הפצעים, את הזיעה מכסה את גופה, את שיער בתי השחי שלה, מגיע לפטמות ומוצץ אותן בחוזקה אחת-אחת, והתחיל לאונן. הוא מתאמץ להנות מכל לגימה בלי לגמור. אז שחרר את הגלימה, מגלה את הפנים שלה ומתחיל ללקק אותה, מכוסות דמעות, זיעה וריר, עובר על כל פיסת עור, לתוך האזניים, לתוך הנחיריים, בטרוף חושים... הוא יכבוש כל חור שלה, כולל את הקטנים שביניהם, לא לדבר על הגדולים. הנזירה רעדה בכל הגוף, אינה מאמינה שכל זה קורה לך, שהפנטזיות שליוו אותה מאז ומתמיד פתאום מתגשמות בצורה כל כך בוטה וממשית. העונש רק התחיל.
האב תומס הפסיק לאונן, הכניס את האיבר לתוך המכנסיים, ואמר לה: ״אנו עוברים לשלב השני של העונש, האחות תרזה. תקרבי את הרגליים אחת לשניה!״ הורה. היא עשתה את זה, הוא משך את החצאית הארוכה שלה כלפי מעלה ובבת אחת דחף את היד שלו לתוך התחתונים שלה, מוצא שם מעיין שופע של נוזלים חלקלקים, סמיכים, חמים ודביקים מרטיבים לחלוטין את התחתונים שלה. היא סגרה אינסטינקטיבית את ירכיה אבל לא לפני שהוא הספיק להכיס את האצבע האמצעית שלו עמוק לתוך הכוס שלה. הוא הרגיש בשביעות רצון סבך שיערות אבות מתחכך נגד כף ידו, ספוג לחלוטין מיצי כוס. ״מה שחששתי...״ אמר בקול מעיים, תוך כדי שמסתכל לתרזה הישר לעיניים. ״מוצפת נוזלים כמובן, מה עוד היה אפשר לצפות ממך?? מטונפת בגוף ובנפש...״. הוא הוציא את היד הרטובה והעביר אותה על פניה של האחות, הנוזלים נמרחים עליהן, ואח״כ מנגב את היד עם השיער שלה. עוד סתירה מצלצלת, ותרזה מתחילה לבכות שוב, מנסה לעצור את הבכי אבל מתקשה בזה. הוא ניגש מאחוריה, שיחרר את ידיה ואמר: ״תסתובבי, ידיים קדימה בשני צדי העץ!״. היא הגישה את הידיים והוא משך כך שהשדיים שלה השתפשפו נגד הקליפה הקשה של העץ. ״איייי כואב, האב!״. ״את לא יודעת מה זה כאב״, ענה, תוך שקושר לה את הידיים סביב העץ.
הוא ניגש מאחוריה ומשך את החצאית שלה כלפי מטה ואח״כ את התחתונים, אומר לה להרים את הרגליים לסרוגין כדי להחריק את פריט הלבוש הזה. תרזה התחננה: ״אהב תומס, אני מתה מבושה, לא מסוגלת לשאת את המחשבה שאתה רואה אותי ערומה!״. הוא לא הקשיב, היה יותר מדי מרוכז בעכוז הגדול והעגול שלה. הוא בלע רוק ושאל: ״מוכנה, האחות תרזה, להמשך בתהליך הטיהור?״