...הוא משך החוצה בפתאומיות, משאיר את אגנס מתנשמת, ופנה לאוונג'לין, מושך אותה בשיער כדי לגרום לה להתרומם. "תורך," הוא נהם, דוחף את הנזירה הצעירה על ברכיה לצד אגנס. "תראי לאם המנזר שלך איך זנזונת אמיתית מוצצת זין." אוונג'לין ייבבה אבל פתחה את פיה בצייתנות, לשונה מזנקת החוצה כדי ללקק את קצהו החלקלק של הכלי של תומאס לפני שהוא דחף אותו בכוח לתוך גרונה. אגנס צפתה, הכוס שלה מתכווץ מתשוקה למראה - שפתיה של אוונג'לין נמתחות לרווחה בגלל הזין העבה כל כך, מתאמצת ליצור מקום בחלל הפה כדי לקבל אותו, דמעותיה זורמות על פניה, איבר מינו קוטע את נשימתה לסרוגין, שוב ושוב.
תומאס משך החוצה את הזין שלו באותה פתאומיות, משאיר את אוונג'לין משתעלת, ותפס את פרקי ידיה הכבולים של אגנס, משך אותה אל ספסל העץ כשפניה כלפי מטה. העץ המחוספס גירד את פטמותיה כשהוא פיסק את רגליה לרווחה, אצבעותיו חודרות בלחיי ישבנה וחושפות את חור התחת שלה, ומתחתיו את שפתי הכוס הנפוחות שלה. "רצית עוד, אחות אגנס?" הוא לעג, ירק ישירות על החור לפני ששפשף את איבר מינו נגדו. "הנה הכפרה שלך." הוא חדר בבת אחת לתוכה, דוחף ברוח את ירכיה קדימה, שדיה משחככים כנגד הספסל. אגנס צרחה, גבה מתקמר, אבל תומאס רק צחק, אוחז בירכיה כדי למשוך אותה כלפיו עם כל דחיפה לתוך החור הצר שלה.
אוונג'לין, עדיין על ברכיה, זחלה קדימה, ידיה רועדות כשהושיטה יד לשדיה הקופצים של אגנס. "געי בה," ציווה תומאס, קולו מחוספס ממאמץ. "תצבטי את פטמותיה, תגרמי לה לצרוח חזק יותר." אוונג'לין צייתה, אצבעותיה סובבו בכוח את פסגותיה הנוקשות של אגנס עד שהנזירה המבוגרת ייללה, החור האחורי שלה מתכווץ יחד עם התכווצויות של הכוס המוצץ נוזלים שלה. הוא נאנח כשהרגיש את התכווצויות שרירי חור הכוס שלה, מהכפיל את קצב הזיון, ביציו השעירות והכבדות טופחות על הגוף של אגנס עם כל נקישה של מותניו.
אחיזתו של תומאס בירכיה של אגנס התהדקה, אצבעותיו הותירו חבורות כשהוא מזיין אותה חזק יותר, טפיחות הגופים הרטובים מהדהדים בקירות החדר. ידיה של אוונג'לין רעדו כשהיא לשה את שדיה של אגנס, ציפורניה ננעצות בבשר הרך עד שגניחותיה של אם המנזר הפכו לתחנוני בכי. "כן-כן, ככה," התנשפה אגנס, קולה נשבר כשהזין של תומאס נדחק עוד יותר עמוק לתוכה, יותר ערבוביה של עונג וכאב.. אוונג'לין ייבבה, ירכיה חלקלקות ובורקות מהנוזלים שלה, יד החת בין והשניה עדיין מועכת את הציצים של אגנס.
בנהמה, תומאס יצא ממנה וסובבה אותה כל שתשכב עכשיו על הגב. אז משך את אוונג'לין בשערה, מכריח אותה לרכוב על השדיים הגדולים של אגנס, הכוס שלה מרחף סנטימטרים מעל פניה של הנזירה המבוגרת. "רכבי על הפה שלה," הוא ציווה, התאווה החייתית ניכרת בקולו. "תני לה לטעום את טעמה של הנזירה הטירונית החרמנית והמלוכלכת שלה." אוונג'לין היססה רק לשנייה לפני שהנמיכה את עצמה על פיה של אגנס, ירכיה רועדות כשלשון אגנס הצליפה מיד בקפליה הנוטפים, מתרכזים בסוף בדגדגן המגורה והנפוח של הנזירה הצעירה. אגנס נאנחה תוך ששולחת צמרמורות של עונג במעלה עמוד השדרה של אוונג'לין, וירכיה של הצעירה מתנועעות אינסטינקטיבית כשהיא מתחככת חזק יותר ויותר נגד פניה של אגנס. אוונג׳לין התחילה לאהוב את זה יותר ויותר... אגנס הענישה את אוונג'לין קשות בעבר, ועכשיו היא חשה את ההנאה המתוקה של הנקמה. היא השעינה את כל משקלה על פניה של אם המנזר, מורח אותם במיצי הכוס השופעים שלה, ואז החלה לנוע קדימה ואחורה בחוזקה, כאילו משפשפת את פניה בספוג גס. זה מה שהכומר רצה לראות. כל כך מגרה, כל כך מלוכלך...
תומס לא הרפה, הוא חזר לזיין את אגנס בקצב הולך וגובר. החדר הסריח מחרמנות ומסקס. אצבעותיה של אוונג'לין אחזו בשערה של אגנס, מושכות אותה קרוב יותר לכוס הבוער שלה, עד שגמרה בתוך הפה של האם הקדושה בצעקה חדה, נוזליה נשפכים לתוך הפה ונמרחים על פניה של אגנס. היא נשפכה הצידה ושכבה לצדה של אם המנזר. בינתיים תומס נהם, דחיפותיו לחזקות יותר ויותר, מרגיש שהוא התקרב לגאולה המינית שלו.
הוא נסוג בפתאומיות, משאיר את אגנס מתנשפת, כשהיא על סף גמירה, וגרר את אוונג'לין אליו. "על הברכיים!״ הורה, דוחף אותה לפניו. אוונג'לין צייתה, פיה כבר פתוח, לשונה נמתחת החוצה כמו זונה נואשת. תומס אחז באיבר מינו העומד כמו תורן, עשה תנועות אוננות גסות מול עיניה, ואז כיוון אותו אל פניה. "תפתחי יותר," הוא נהם, וכשהיא עשתה זאת, הוא דחף את איבר מינו על שפתיה. פתאום ראה שאגנס מאוננת בפרעות וציווה: ״לעצור! מי נתן לך רשות לגעת בעצמך, נזירה מלוכלכת??". אגנס עצרה, מיוסרת כשהיא על סף גמירה אדירה. ואז כשהרגיש שהוא גומר, פקד לאוונג׳לין: ״תבלעי!!". הוא התחיל לגמור במתכי שפיך. פיה וגרונה של אוונג'לין התמלאו הנוזל הסמיך והדביק אשר בלעה. הוא משך החוצה וההתזות האחרונות של הכומר נחתו על פני לשונה, לחייה, ריסיה ושוערה. היא הניחה לו להשתמש בפניה ובפיה כמזבח האישי שלו, צובע אותה בפסים לבנים.
האם לא יכלה לעצור את עצמה. היא לקחה נר עבה שהיה לצידה ובשאגה גדלה תקעה אותו בתוך הכוס שלה ואוננה עד שגמרה, מתיזה השפרצות נוזל ומרטיב איתן את הכומר תומס ואת הנזירה אוונג׳לין, השכובים לצדה.
שלושתם נותרו מוטלים על הרצפה דקות ארוכות. הנזירות לא העזו לזוז. בסוף, האב תומס קם לאיטו ותוך כדי זה הורה: ״אוונג׳לין, לכי מפה!״. הנזירה הצעירה קמה מבוהלת, סידרה במהירות את בגדיה עליה ורצה מהחדר כאילו שד רודף אחריה. אז פנה לאם המנזר ואמר לך: ״את, אם מטונפת, נקי וסדרי את הכל לפני שאת הולכת״. ״כן האב!״ השיבה. הוא יצא את חדר העונשים, הגיע לחדרו, סגר את הדלת, נפל על מיטתו ונרדם מיד.