בקרוב אני מתחיל אשפוז יום. אני מחזיק את עצמי. יש בי המון כוח רצון וכוח פנימי. אני רוצה לחיות. החיים יכולים להיות כל כך יפים, והקטע העצוב הוא שלא יצא לי להכיר זאת מקרוב... יש לי זכרונות טראומתיים החל מהילדות המוקדמת שלי, אלימות בלתי נסבלת, וזה המשיך לגיל הנעורים עם חרדות ומה לא... עברתי חיים מאוד... אפלים. אין לי חוויות, הייתי עלה נידף ברוח כל חיי.
אני מקווה שהאשפוז יאפשר לי להבין יותר טוב את עצמי, לקבל אבחנה מדויקת ולהבין את דרכי הטיפול. כרגע יש רק ספוקלציות. הספקולציה שהכי התחברתי אליה היא הפרעת אישיות בלתי מוגדרת עם זליגות פסיכוטיות... קיבלתי המון אבחנות שונות של הפרעות אישיות שונות בתור ילד, אף אחד עדיין לא הצליח להבין מה עובר במוח שלי. מה שכן, אני מרגיש מודע לעצמי מאי פעם, ואם כבר אני אוכל לתקשר את המצב שלי לפסיכיאטר זה עכשיו.
אני מרגיש שיש בי כל כך הרבה פוטנציאל ואהבה לתת, אני מרגיש שהיום שלי לזרוח עוד קרב... להבין מי אני... כי כרגע אני לא מבין מי אני, אני מרגיש כלוא בתוך הכלא המנטלי, בתוך טראומות ילדות, בתוך גנטיקה דפוקה, בתוך מחלות פסיכיאטריות... כל הקשיים האלה מקיפים אותי, חונקים אותי, ואני כבר לא רואה את עצמי. אני לא יודע מי אני. אני לא יודע מה אני אוהב, איך אני חושב, אני לא יודע מה זה להיות מאוזן, אני מסתכל במראה ואני לא רואה את עצמי, אני כלוא בתוך עצמי, אני אבוד באפלה... אבל כעת אני מאמין שאני רואה סדקים של אור שעומד להתרחב עד אינסוף... אבל אני לא אוכל לעשות את זה לבד, אני חייב עזרה, ותאמינו לי שזו לא בושה, זה לעשות בשכל. החברים, הפסיכולוגית, הפסיכיאטרים... אני מבקש, בבקשה, תעזרו לי להתאזן, אני עושה כל מה שאני יכול...