לפני 17 שנים. 15 בספטמבר 2007 בשעה 21:12
למרות שאני לא בן אדם מאמין, בכל זאת המועדים מהדהדים איכשהו בפנים. לא רק החגים, כל התאריכים המוסכמים האלה של המודעו?ת המשותפת. הצפירות התאומות של "ימי ה-" מצמררות אותי תמיד, בגלל העוצמה העצומה שיש בכל כך הרבה אנשים שעושים את אותו הדבר בדיוק באותו הרגע. פשוט עומדים. זה... מטלטל. אז לא מפתיע שאיכשהו, החלטות שחגות כבר זמן-מה במעגלים בניסיון ללבוש צורה, מתחילות להתגבש באמת סביב ציר ראש השנה - יום כיפור.
ובעיקר, לנסות ולעשות דברים מתוך הרגש הטוב, לא הרגש הרע. מתוך הרצון בביחד ולא הפחד מהלבד. מתוך אהבת העבודה ולא חרדת הדד-ליין. מתוך העתיד ולא העבר, אולי. לרגשות שליליים יש כוח עצום, ואולי חלק ממני חושש שבלעדיהם לא יהיה מה שידחוף קדימה. אבל אולי אפשר גם אחרת.
