בזוקה באזיקים

הלילה חלמתי. זה היה חלום שהדהד בדסמ והוא השאיר אותי במין אי שקט מהורהר כזה. חלום מאוד לא בוטה, טקסי יותר מאשר אירוטי. הערפד בחלום הסביר שהוא עלול להזיק אם יאבד שליטה (לא כמו בדמדומים! סתמו). האקט הערפדי היה חייב להתבצע על במה, פומבית, ולא רק אני הייתי קשורה אלא גם הוא, חלקית. להגנתי.

כל היום אני מועסקת בחלום הזה. אני חושבת שיותר מכל מרתקת אותי השלווה שהחלום היה ספוג בה. תחושת ודאות כזאת, שגיליתי שאני מתגעגעת אליה. אל רגע אחד לפני, כשאני נושמת נשימה עמוקה ומתנתקת, זמנית, מכל דבר מלבד זה. התמסרות מוחלטת לא רק לשולט, אלא גם לרגע. בלי עבר. בלי עתיד. בלי לתכנן. בלי לנתח. רק הקיום המוחלט בעכשיו, אחרי שאת כל השאר קיפלתי במסודר כמו ערמה נאה של בגדים ונותרתי עירומה מכל קונטקסט. וזאת מבחינתי הליבה של ההישלטות. לא כאב, לא השפלה, בסופו של דבר אפילו לא הטקסיות (למרות שהיא עוזרת להגיע לסטייט אוף מיינד הזה). רק הנשימה העמוקה.

אז הציעו לי שלישיה. איזו דרך מצוינת לחזור לכתוב, הא? לא שחזרתי או משו, הלו הלו, אתם חונקים אותי עם המחויבות הזאת. אני לא בנויה לקשר בלוגי ארוך טווח.

מגניב, שמציעים לך שלישיה. את מרגישה נחשקת פי שתיים. את הולכת עם שתי צמות, והן עשויות להימשך על ידי שני אנשים שונים בו זמנית! אחד מכל צד, ואחד מכל מין. ואפרופו מין... כן. שניהם נאים בעיניי.

ובכל זאת אני עומדת להגיד לא כשהם יתקשרו (היהי. הם. יתקשרו. ברבים. ישות כלשהי ברבים תתקשר אליי כדי שנעשה שלישיה. אולי ההתלהבות הזאת פרובנציאלית, ואולי ינשלו אותי רשמית מתל אביב, אבל מה לעשות, זה מגניב אותי). אפילו סתם סטוצים, אחד על אחד, לא רוצה עכשיו. לא מסוגלת לשכוח את הזוגיות שהיא מה שאני רוצה באמת, אפילו לזמן הקצר שנדרש לשכוח אותה כדי ליהנות מסטוץ. אז עם זוג? זוג זוגי? שיש לו זוגיות, והזוגיות הזאת תהיה מולי? (או מאחורי, או מצדדי, או בתוכי, בסדר, בסדר. רעיונית היא תמיד תהיה מולי). כמו לאכול סלט (טעים) עם תמונה של גלידה מול העיניים. לא רוצה סלט. כבר מראש המחשבה על האחרי מדכדכת אותי.

אז אני אגיד לא. אבל בינתיים, היי, הציעו לי שלישיה.

http://www.asofterworld.com/index.php?id=374

מדי פעם אני מקבלת פנייה מנשלט, שבה הוא פחות או יותר שוטח את עצמו לרגליי. בשביל?ך, למענ?ך, את במרכז, איך שאת רוצה ואיך שבא לך. אז קיים כמובן הדיסוננס הבסיסי של מישהו שמציג תפיסת עולם שבה אני לכאורה הדבר החשוב ביותר (בפוטנציה) בקיומו וביקומו, אבל עושה את זה בהודעה משוכפלת בעליל, ויותר מזה, בהתעלמות ישירה מהעובדה שאני מגדירה את עצמי במפורש כנשלטת. אני במרכז, ממש. אתה במרכז, אתה עם הפנטזיה שלך, ולא רואה אותי ממטר.

בדיוק עכשיו קיבלתי פנייה כזאת, ותהיתי פתאום אם זה עובד גם בכיוונים אחרים. האם נשלטות פונות לנשלטים ושוטחות את עצמן לרגליהם? האם שולטים ושולטות שולחים אחד את השני לזחול על ארבע למסנג'ר? או אולי זה עניין גברי, ולא חשוב אם שולט או נשלט, של פנייה לכל אישה באשר היא אישה מתוך ציפייה שתתאים את עצמה לפנטזיה שלהם? או אולי תוצר ייאוש של פסיביות נשית, שלא פונה ויהי מה, ולא חשוב אם שולטת או נשלטת? יהיה עצוב קצת לגלות שגם כאן, במקום שלכאורה הכללים נשברים, ההתניות של איך אמור להתנהג גבר ואיך אמורה להתנהג אישה נשארות בדיוק כמו בחוץ הוונילי.

אני תוהה כי באמת אין לי שמץ של מושג. לא יודעת איך עובדים אנשים אחרים. תובנות, מישהו?

איזה אתר מלבב! אמנם לא אתר בדסמ, אבל בין שלל החבלים, הרתמות, הקסדות וחליפות הפי-וי-סי, כל אחד יכול למצוא לו משהו. מסיכת הימלטות מאש? מגלה מתכות? גרזן הישרדות? קסדה ורודה? (רק בתמונה יש בוורוד. זונות)

www.sos-shop.co.il

כמה שאני אוהבת את הלפני. הרצף הזה של ההכנות שהוא כל כך נשי וחושני (לאו דווקא במובן מיני, אלא במובן התענוג הרב חושי). מקלחת, רטוב וחם וכבר מביא שלווה גדולה. סבון בריח נעים, מקציף וחלק. גילוח מה שבא לגלח, שוב, לחלקות-על. מסכה לשיער, שמשאירה אותו רך ומבושם. מגבת רכה. קרם גוף שמפייס את העור. לבנים סקסיים, ואם כאלה שנקנו באותו יום, ובמיוחד לכבוד, מה טוב. יחד איתם נלבשת פרסונה אחרת, שעושה את המעבר מהשל?ו למרוגש. מה שלובשים מעל הלבנים כבר לא באמת משנה, הם שם, ואת יודעת שהם שם, ושהוא יגלה בשלב כזה או אחר שהם שם, וזה מספיק. משהו מלחלח לשפתיים. לק אדום. מושלם.

Eventually there will be nothing left
But water, this water

The Gathering / Fear the Sea


איזה כוח יש לים בלילה, לאור ירח. הירח משפיע בכל מקום, המים רק נכונים יותר להיות מושפעים, ובכל זאת, נדמה שיש בהם משהו שמעצים את כוח המשיכה. משהו גדול ורב עוצמה מושך את הלב הלאה, לים, בכזאת כמיהה.

אנשים שנוהגים לחלום בהקיץ כנראה יבינו יותר טוב למה אני מתכוונת: לפעמים, כשמוקפים באנשים הנכונים, אפשר לא להשתתף בשיחה, אפילו לא להקשיב לה, ועדיין ליהנות ממנה.

(אני מקווה שבפעם הבאה שארצה להשתמש בפסיק לא אגלה שבזבזתי את כל ההקצבה שלי על פוסט קצרצר אחד)

יש רגעים שהתיאוריה לגבי יקומים מקבילים מרגישה מוחשית מאוד. כאילו עברת ליד מקום שבו החיץ בין העולמות דק עד שקיפות, ואת זוכה בהצצה מעורפלת אל מציאות דומה לזאת, אבל אחרת. ההרגשה היא כמו דז'ה וו, או כמו נוסטלגיה למשהו שלא היה קיים מעולם. ולפעמים את מרגישה שבטעות את נמצאת בעולם הלא נכון מבין השניים. לא בעולם שהוא *לחלוטין* לא נכון, אלא שיש בו איזה פרט מסוים - לא תמיד מהותי - שונה. לפעמים את מרגישה שאת כמעט מסוגלת לדלג לשם. לפעמים את סתם מושכת כתפיים וממשיכה ללכת.