אזהרת טריגר!
סרט החטופים 🎗️ יצר אצלה בראש סרט מסוג אחר. מלווה בבלבול, אשמה וקיבינימט לקח לי 40 דק' להוציא ממנה שגם גירוי וחרמנות מבוישת. איך יצר הסטיות שנולד עוד בימי המרקיז דה סאד ועד עלילות הסטאלג 17 בתקופת השואה גם נופל על המלחמה הארורה הזאת.
"איזה פסיכי זה להיות חטופה חסרת אונים וגבר שפל (לא קראנו לו מחבל לצורך השפיות הרגעית) מנצל אותי מינית" היא אמרה באגביות.
"זה לגמרי פסיכי" הסכמתי מיד, והמשכתי לצפות בדרבי.
"אבל תחשוב על זה..." אמרה וזינקה בנחשיות מהספה במרחק לחישה מהאוזן שלי... אני לא מודעת וחסרת אונים. מובילים אותי למקום חשוך ואפל ואתה משחרר בך את כל האפלה שצברת כשהכרת אותי."
התבוננתי בה... חצי עין על מכבי חצי על המטורללת שכאן.
"את אומרת CNC בכל הכח"? ניסיתי להבין
" אני אומרת Do What You Need To Do!
מכבי ניצחה!
____
02:30 בלילה. שקט מזגנים.
אני לבוש בקוד לבוש שלא היה מבייש מחבל בכיר. בנדנה וסנדלים. מוריד את הפחת בארון חשמל. משתמש בעוונותיי בפנס של האיפון כי מאיפה נביא פנס עכשיו. היא יישנה במיטה. עם כיסוי עיניים. היה לה יום קשוח בעבודה. כמעט ופוטרה בגלל ריב מטופש עם בוס חמדן. אבל למה להרוס יום טוב אם אפשר לזרום עם יום ממילא מחורבן. החדר ארונות בדירה שלי עובר שיפוץ עקב חדירת מים ולחות. אין מרצפות ולמעט מזרן מתקפל במרכז החדר, קירות מתקלפים וריח של טחב אין כלום. טוב הבנתם כבר... נעשה מהלימון, לימונדה.
הרמתי אותה מהמיטה. משתדל שהיא לא תתעורר. הנחירות החמודות הבהירו לי שגם אם אגלגל אותה מהמדרגות היא תמשיך לישון. קצת כחכתי אם לוותר לה או להוכיח לה שלמילים אצלי יש משמעות. הנחתי אותה במזרן בעדינות מתבקשת. היא הייתה מכופפת ישנה על הצד קצת מתקשה להבין איפה היא.
אזקתי את ידיה באזיקון שחור והערתי אותה . נכנס ל method acting טכניקה של אימפרסונציה בכניסה לדמות והזדהות מלאה. הושטתי יד ודחפתי מתחת לכותונת לילה שלה שבשלב הזה הייתה צחורה. היא פתאום קפצה כמו מלוע של תותח. מבוהלת. ולא רואה כלום ( כיסוי עיניים) ולא מסוגלת להזיז שום איבר בידיה.
"ששששש.! אם תתנגדי אאלץ להשתמש בכוח לא סביר. אמרתי כשאני משתדל לעוות את קולי. למרות שידעתי שהיא כבר מודעת שזה אני. ככה לפחות הסקתי. הסרתי באיטיות את הכיסוי עיניים. היה אור מהחלון ותו לא. היא ראתה דמות שחור. מטונף. ובקושי מזוהה.
"אמא! מה זההה, איפה אני.... דנטה!!!"
"שששש...כדאי שתסתמי, את במקום בטוח. אבל האיש שלך מכר אותך בגלל חוב. עכשיו את שלי.
"מההה? מהה? מי זההה... דנטה! הפעם היא צרחה.
דבק החבלה היה בהיכון. סתמתי את פיה.
"זהו, עכשיו את פחות תעשי נזק סביבתי."
לפני שהספקתי לראות את תגובתה הרגשתי בעיטה באשכים. זה פאקינג כאב. ממש כאב. אבל עורר בי תחושת רעב לגרום לה לאינוס ברוטלי.
קרעתי ממנה את הכותונת ולאחריו את התחתוני סבתא שלה. בדריכה עם הסנדל ריתקתי את ראשה למזרן ובידיים החשופות אחזתי בשיער ערווה שלה ומתחתי חזק. מתופף עם הדגדגן שלה.
נעמדתי. היא הייתה שכובה.. עירומה, מלוכלכת. שלפתי את הזין והשתנתי לעברה ממלא גופה שאני כ"כ אוהב בסימון טריטוריה חולני. היא זזה מלא, ספק נהנית ספק נחרדת.
זה הזמן בו אני בודק גבולות. חזרנו לא מעט על הסימנים בהם נתקשר גם במקרים בהם הפה והקול ואפילו הידיים לא יהיו זמינים. אחד האלמנטים הוא הזזת הראש במהירות ימינה-שמאלה כאילו לסמן "עד כאן"! ובנוסף כגיבוי מתבונן בעינייה. היא מאותת לי במורס משוכל של קריצות.
את ניעוד הראש לא ראיתי אבל הסרתי את כיסוי העיניים ממנה. היא לא יכלה לראות אותי אבל הפנס של האיפון הביט בה. לא היו קריאות מורס. למעט דימעה.
שוב חשכה.
בזווית קונכייה ויריקה הגונה הזין חדר בעוצמה בחור התחת הפעור לפניי. בלי הכנה מוקדמת. חדרתי בכוחניות מגביר קצב ושומע את פעימות ליבה וכאב חד. הגמירה הייתה מחודדת. לא נעימה כמו הרצון לסיים.
יצאתי מהחדר.
כעבור דקו חזרתי עם חבילת מגבונים, קערה עם מים חמימים ומטלית, שמיכה וכוס מים צוננים.
חיבקתי אותה, מסיר את הדבק מפיה בעדינות ומנגב את פניה וגופה במים החמים. היא רק הסדירה נשימות. חצי בוכה חצי מעולפת. היא חיבקה אותי. כאן הבנתי שידעה. הגיבורה הקטנה שלי.
____
ביומיים לאחר מכן לא דיברנו על זה...
אבל היא אמרה לי בדרכה שלה " שרק כל זה ייגמר כבר והחטופים יחזרו בשלום, אמן".