הטיול לצפון התחיל מוקדם בבוקר, כשהגענו בטרמפים מירושלים. בזכות כמה אנשים טובים וקצת סבלנות בסוף הגענו לרמת הגולן, נחושים לעשות את המסלול של נחל יהודיה. חיפשנו משהו שקצת יאתגר אותנו, יותר נכון זה מה שחלקנו חיפש היה מי שרק רצה לנח על איזה חוף וככה לנצל את הרגילה שקיבלנו מהצבא. אני בכל אופן העדפתי את מסלול-מסלול, והצלחתי לשכנע את אמיר- הדמות הסמכותית בחבורה שלנו.
וככה הגענו ארבעתנו - אני, אמיר, אסף ואסף (כן יש שניים) – כולם מצוידים בתרמילים כבדים, בקבוקי מים, וחטיפים. המסלול התחיל קל, אבל מהר מאוד הפך למאתגר, השמש הקופחת בהחלט לא עשתה איתנו חסד ומהר מאוד כולנו הפכנו לגברים מיוזעים ומסריחים. שלא תבינו לא נכון מבחינתי זה היה פלוס גדול, במיוחד לראות איך הזיעה של אמיר נוזלת לו על הגב, מדגישה את השרירים שלו מתחת לחולצה הדקה. בסוף המסלול טפסנו טרמפ לחוף הכנרת, היינו מותשים אבל מרוצים, הגוף כואב אבל הנפש מלאה באדרנלין.
אחרי טבילה קצרה של הרגלים במים מיהרנו לתפוס מקום ולפרוס את האוהלים על החוף. הרעיון היה שכל אחד מביא איתנו את השק"ש שלו ונתחלק לשני אוהלים. אבל האוהל שלי ושל אמיר היה קטן מדי לשני שק"שים פרוסים לגמרי, אז בסוף פרסנו אותם לרוחב אחד על השני יוצרים מין מיטה מאולתרת. הערב התחיל עם צחוקים, מוזיקה קלילה מהרמקול, ובירות קרות בזכות השקיות קרח. ארגנו לנו גם איזה מדורה קטנה, מספרים סיפורים על המסלול, צחוקים על הצוות ושטויות של בנים. אמיר כדרכו משך את כל הפוקוס והוביל, הוא ללא ספק הוביל בכמויות האלכוהול ששתה.
אחרי כמה שעות, כשהבירות התחילו להשפיע, כולם התפזרו לישון. הייתי מת ממש מעייפות, הגוף שלי כבר התחנן למנוחה אחרי היום הארוך. נכנסתי לאוהל, התחפרתי בשק"ש, ואמיר הצטרף אחריי. אבל אמיר, מסתבר, היה במצב אחר לגמרי. הוא שתה יותר מדי וחיוך שיכור היה מרוח לו על הפנים. התחלתי לשמוע אותו ממלמל משהו, ואז הוא התפוצץ בצחוק והתחיל לומר, "מתן, אני דלוק עליך, אתה יודע את זה?" קולו היה משחקי, כאילו הוא מתגרה בי, היה ברור שהוא נכנס למצב כפית ומנסה לעשות איתי צחוקים . (א אחד מהחברים לא ידע על הפנטזיות שלי, ככה שהייתי בטוח בכוונות שלו)
הוא התחכך בי, גופו החם נצמד לשלי בתוך האוהל הקטן. "אני חרמן," הוא לחש, והראש שלו נדבק לצוואר שלי, הנשימה שלו כבדה עם מלא ריח של בירה. הרגשתי את הידיים שלו נעות, לא בדיוק יודעות לאן, אבל ממשיכות להתחכך בי, כאילו הוא מנסה לבדוק עד כמה אני מוכן לשחק את המשחק הזה. ניסיתי להישאר רגוע, אבל הלב שלי דפק מהר יותר, בין באמת הייתי בכוונה ללכת לישון הגוף שלי פשוט קרס.
הוא התקרב עוד, הגוף שלו מנסה להיצמד אליי, והרגשתי את החום שלו דרך הבגדים שלנו. "מתן, אתה כזה חמוד," הוא מלמל, והיד שלו נגעה במותן שלי, מחליקה מעט מתחת לבד, כאילו בטעות .
פתאום הוא קם קצת, צחק לעצמו, והתחיל להוריד את המכנסיים שלו, זורק אותם לצד. "חם פה," הוא אמר, אבל העיניים שלו היו נעולות עליי, חיוך שובב על הפנים. הוא נשכב חזרה, עכשיו רק בתחתונים, והגוף שלו נצמד עוד יותר, הרגליים שלו מתחככות בשלי. וואו אין משהו יותר מחרמן מרגליים שעירות מתחכות ברגליים שעירות אני חולה על זה.
החזה שלו נדבק לגב שלי. כל זה שאני כל הזמן מנסה להזיז אותו, והוא מתקרב שוב, מנסה להרים לי את החולצה. "תוריד, חם," הוא לחש, הידיים שלו מושכות בבד, אבל אני התגלגלתי קצת, מונע ממנו, צוחק בנחמדות. "אמיר, תירגע," אמרתי, אבל הוא לא ויתר – פשוט דחף את היד מתחת לחולצה שלי, האצבעות שלו חמות על העור שלי, ומצאו את הפטמה. הוא צבט אותה קלות, ברור שזה למשחק אבל חזק מספיק כדי לשלוח זרם דרך הגוף שלי, ואני מתפלל שהוא לא שמה את האנחה שלי...
הוא צחק שוב, הנשימה שלו על הצוואר שלי, והיד שלו נשארה שם, לוחצת, מלטפת, כאילו הוא בודק את התגובה שלי. "אתה אוהב את זה, נכון?" הוא מלמל, קולו נמוך, שיכור אבל מלא כוונה. הרגשתי את הגוף שלו נצמד עוד, את הזקפה שלו דרך התחתונים נוגעת בירך שלי, החום שלו מקיף אותי מכל צד. הוא התחכך שוב, ידו נעה למטה, מלטפת את הבטן שלי, מתקרבת למכנסיים, והאווירה באוהל הפכה כבדה, מלאה במתח שגרם לנשימה שלי להאיץ. "יאללה, אמיר, תלך לישון," אמרתי שוב, דוחף אותו בנחמדות, אבל הידיים שלי היו חלשות יותר הפעם, הגוף שלי מגיב למגע שלו בדרכים שלא ציפיתי.
הוא המשיך עוד קצת, מתחכך, לוחש דברים כמו "אתה כזה סקסי," הידיים שלו נודדות, צובטות שוב את הפטמה, גורמות לי להרגיש את החום עולה, את הדופק מאיץ. זה היה כמו משחק, אבל עמוק יותר, עם ריח הזיעה שלו, החום של הגוף שלו נגד שלי, והשקט של הלילה סביבנו. בסוף, אחרי כמה דקות, הוא נרגע, צחק לעצמו, והתגלגל לצד. "סליחה, מתן," הוא מלמל, אבל החיוך שלו אמר משהו אחר. שנינו נרדמנו בסוף, הוא בצד אחד של האוהל, אני בצד השני, התיקים שלנו מפרידים בינינו.
קראתם עד לפה פליז תגיבו