הלילה השני הגיע מהר מדי, אבל שעה קודם כבר הייתי מוכן. ישבתי בחדר על המיטה ותהייתי מה הולך להיות, ובכלל אם הוא באמת יופיע, או שיכנס לרשימת החרמנים החד פעמיים, שלפעמים כיף איתם אבל בסוף אני תמיד יודע שאני מחפש משהו אחר יציב יותר, כזה שמאפשר להתפתח בתוך קשר ולא רק לגמור בסוף אירוע חד פעמי.
חמש דקות קודם כבר בדקתי את הדופק, והדלקתי את המחשב. ההודעה שלו הגיעה ב-21:59 בדיוק: "אתה בזמן. טוב מאוד." ושניה אחר כך - "תתקשר".
להפתעתי הפעם כשהמסך נדלק המצלמה שלו היתה דלוקה – בפוקוס על החלק התחתון של הפנים שלו. זקן קצר כזה ספק חום ספק בלונד, השערות קצרות צפופות עומדות במסודר על הלסת החזקה. הוא מדבר ואני מהופנט הפעם לא רק לקול העמוק אלא גם לשפתיים ולפה שלו. השפתיים – מלאות, ורודות-כהות, תחתונה מעט בולטת, כאילו תמיד מוכנה לנשק או לנשוך, לרגע כשהו דיבר התלבטתי אם יש לו פירסינג בלשון (אין לו). תוך כדי המילים שלנו אני מוצא את עצמי מתענג על השילוב בין קשיחות ורצינות לבין חיוך ממזרי ושיח קליל. שילוב מדהים שגרם לי לרעוד מבפנים.
ידעתי שאני רוצה אותו.
וז בקול הנמוך הזה שלו שחודר לי למוח באינפוזיה הוא אמר: "תסתכל עליי, אל תזוז, אל תיגע, רק תסתכל."
הידיים שלי היו על הירכיים, הזין שלי עומד, פועם, רטוב, ומחכה.
זה הרגיש כמו נצח השתיקה הזו - ואז בסוף הוא שאל "אתה רואה אותי?" ."כן" לחשתי".
"אני רוצה לשמוע אותך אומר את זה" הוא אמר ברכות
"אני רואה אותך אדוני" אמרתי קצת יותר בקול
"אני רוצה שתתחיל לשפשף לאט לאט. "
"תעצור"
"שפשף מהר"
"תעצור"
"לאט לאט"
"תמשיך"
"תגיד לי שאתה קרוב"
ככה איזה חצי שעה הוא מדריך אותי, לוקח אותי למחוזות רחוקים, אני מהופנט מולו- והוא מעביר את הידיים החזקות שלו על החזה השעיר שלו, לאט לאט כאילו מתגרה בי בכוונה. "אתה רוצה לגעת בחזה הזה?" הוא שאל. "כן" אמרתי, "עוד לא" הוא אמר בלי להתבלבל.
והוא ממשיך לעשות לי אדג'ינג, תוך שהוא מלמד אותי להרגיש ולהיות קשוב לגוף שלי. "תיגע, לאט, תעלה ותרד, תעצור כשאני אומר," והיד שלי זזה, והזין שלי היה כל כך רגיש, כל נגיעה הייתה כמו חשמל, הזיעה נוזלת לי על הגב, הביצים מתכווצות, הנשימה כבדה, והוא ראה, הוא ידע, אמר "מהר יותר, חזק יותר, תראה לי כמה אתה קרוב," והייתי קרוב, ממש קרוב, הגוף שלי רועד, הזין פועם, הדמעות בעיניים, ואז "עצור," והיד שלי קפאה, הזין שלי עמד, אדום, רטוב. הוא חייך, אמר "שוב, מהר יותר, אבל אל תגמור," וחזרתי, והוא ראה את הרעד, את הזיעה, את ה"בבקשה" שיצא לי מהגרון, שאל "אתה רוצה לגמור?" ואמרתי "כן אדוני," "לא" הוא אמר בתקיפות. המילה הזו – "לא" – שברה אותי, גרמה לי להתחרמן עוד יותר, הגוף שלי בוער, הזין שלי כואב מרוב רצון.
הרגשתי שאני לא יכול והיד שלי המשיכה לשפשף למרות האיסור המפורש, באמת שלא רציתי להרגיז אותו אבל פשוט זה היה חזק ממני
"תן לעצמך עכשיו שתי סתירות" הוא אמר בתקיפות אבל עם החיוך הממזרי הזה שלו
מיד התאפסתי וחזרתי להיות הכלבלב שלו.
"מגיע לך עונש יותר גדול מזה" הוא אמר וראיתי שוב את החיוך הממזרי שלו בעוד הוא משאיר אותי לתהות מה הולך לקרות
"לך לאמבטיה ותיקח את המצלמה איתך"
נכנסתי לאמבטיה מחכה להוראות
"יפה עכשיו אני רוצה לראות אותך משתין על עצמך כלב"
לא ידעתי איך להגיב ומה לעשות, הוא כנראה הרגיש את ההיסוס שלי ורק אמר בשקט ובביטחון "אל תחשוב, כלכלבים כמוך לא אמורים לחשוב שהם משרתים את האדון שלהם, פשוט תתן לזה לצאת" באותו רגע הרגשתי איך הוא לוקח עלי בעלות במובן הכי טוב ומרגיע שיכול להיות ופשוט שחררתי
הבנתי שהתפקיד שלי, לרצות אותו, לציית, אפילו כשזה קשה, אפילו כשזה מביך, אפילו כשזה שובר אותי. בהתחלה זה יצא בטפטוף, אבל בסוף מצאתי את עצמי משתין על הבטן שלי את הנוזל הצהוב החם הזה. השתן הרטיב לי את כל השערות בחזה בבטן ומשם ירד לרגליים. הרגשתי את החום זורם לי בכל הגוף ואז גם את הריח, את הבושה שמציפה אותי כמו גל, המוח שלי צועק "די, זה יותר מדי," אבל הרצון לרצות אותו חזק יותר, חזק מהכל, אני מבין שזה מה שהופך אותי לשלו, זה הקושי הנפשי שגורם לי להרגיש חי, שבור אבל שלם, מבוזה אבל גאה, כי אני עושה את זה בשבילו, והשתנתי עד הסוף, עד שהאמבטיה הייתה רטובה, עד שהגוף שלי רעד.
הוא לא אמר כלום, הוא רק הסתכל, חייך ואז ניתק את השיחה.
"חסר לך שאתה גומר עכשיו" הוא מיהר לכתוב
ומיד הגיעה הודעה נוספת "יום ראשון. אותה שעה."
המסך כבה, האמבטיה רטובה, הגוף שלי רטוב, המוח שלי ריק, אבל אני יודע, ביום ראשון – אני אהיה שם
מה אתם הייתם עושים במקומי?
נ.ב. מחכה לתגובות שלכם - כמו כלב לטיול.
נ.ב.2 – עדיין מחפש אדון וירטואלי עוד בפרופיל שלי