שוב שישי, 14:00 בדיוק, ירושלים–תל אביב, קו 405.
האוטובוס רועש, הנהג שם רשת ג', ילד קטן מתווכח עם אמא שלו שלוש שורות מאחור, ומישהו מדבר בטלפון על העבודה כאילו כל האוטובוס צריך לשמוע.
שוב בחרתי את אותו המושב ליד החלון, תיק קטן מתחת למושב עם קצת נשנושים ומגבת ים כחולה על הברכיים, אני מנסה לשים את הראש על החלון ולהירדם.
הוא עלה בשער הגיא.
שטוב אותו גבר, זקן שחור סמיך של שלושה-ארבעה ימים, חולצת טי אפורה דהויה, ומכנסי ג’ינס כהים.
הוא ראה אותי, חייך חיוך קטן, ממזרי, והתיישב ישר לידי.
הוא לא דיבר.
אבל מהר מאוד עוד לפני שהספקתי לזוז ולעשות לו מקום, הוא הניח את היד השרירית שלו על הירך שלי.
הריח שלו עולה לי ישר לאף, זיעה קלה משולבת בדאודורנט חזק.
אני מיד נכנס למצב דריכות.
מרגיש שהדופק שלי קופץ ואני כמעט שומע את הלב שלי פועם.
האוטובוס ממשיך לנסוע, והיד שלו נעה יותר ויותר למעלה.
הוא מרים את המגבת קצת, ומכסה אותנו לגמרי.
בנתיים הוא לא אומר כלום, וגם אני.
הסכמה (והנאה) שבשתיקה.
מידי פעם הוא מוציא את הנייד שלו, פותח את המצלמה למצב סלפי ומשתמש בה כמראה קטנה - בודק מה המצב מאחורינו.
שהוא רואה שכל אחד עסוק בענייניו, הוא פותח לי את הרוכסן.
היד נכנסת פנימה, תופסת אותי דרך התחתונים, זה השלב שכבר הטיפות של pre-cum כבר מתחילות לצאת.
הוא מלטף לאט, לאט.
אח"כ הוא ממשיך להעמיק את האחיזה שלו, מוציא את היד מהרוכסן ופשוט מחדיר אותה ישירות מהמכנס מתחת לתחתונים.
הוא אוחז בזין שלי, ועם האגודל שלו עובר במעגלים סביב הראש של הזין שלי,
מורח את הנוזל החלקלק מסביב.
אני פשוט מתחיל לרעוד. אף פעם לא נגעו לי בזין ככה.
כל פעם שמישהו קם או עובר במעבר הוא עוצר וקופא.
לא ברור לי אם הוא בעצמו חושש או שסתם הוא מבין שזה גבול גם בשבילי.
היד שלו נשארת בתוך המכנסיים שלי, לוחצת חזק, אני לא נושם. והזרע שלי מזמן מטפטף החוצה, כשאני בעצם מתפלל שאני לא אגמור באמצע האוטובוס בטעות
הוא מוציא את האצבע הרטובה, מרים אותה לאט, מלקק אותה לאט מול העיניים שלי – הטעם שלי על הלשון שלו.
ואז, בלי להסתכל עליי, מכניס את אותה אצבע רטובה לפה שלי.
אני מלקק את עצמי ממנו, מלוח, חם.
אני כמעט גומר.
הוא מוציא את האצבע מהפה שלי, מנגב אותה במגבת, ולוחש לי באוזן "תתאפק. עוד רגע הגענו"
האוטובוס עוצר,
"תביא את הטלפון שלך" הוא אומר בקול
אני עוד בהלם לא מגיב, הוא לא מהסס ופשוט לוקח אותו בעצמו מקליד משהו
ואז אני מבין שהוא בעצם מחייג לעצמו,
יורד מהאוטובוס ונעלם
"תגיד תודה." קופצת לי הודעה בוואסאטפ
אני מקליד ביד רועדת: "תודה אדוני".
ומחכה לתגובה שלו להודעה שלי.
מחכה.