מילואים, מתחילים באימון ומסיימים יום שטח ארוך, זיעה ואבק בכל מקום.
הגענו לבסיס מאוחר, כולם רצים להתקלח.
המקלחות: 3 ראשים בלבד, קראוון מסכן אבל עם מים רותחים כמו תמיד.
נכנסתי ראשון - רק אני והמים זורמים עליי, מנקים את היום הזה מהגוף.
ואז הוא נכנס.
חבר מהפלוגה, גבוה, חזה רחב, שערות כהות וסמיכות שמכסות אותו כמו שטיח רטוב עכשיו, זקן קצר שחור שנוצץ מטיפות מים.
הוא בוחר את המלקחת האמצית.
ממש לידי.
הוא לא אומר מילה.
רק מסתכל קדימה.
אבל אני מרגיש את המבט שלו עליי, קל, אבל כבד, עובר על הגוף שלי כמו יד.
הוא מתרחץ לאט.
ידיים גדולות, שעירות, מורחות סבון על החזה הרחב, על הפטמות, יורדות לבטן השטוחה, מעל קו השערות שיורד למטה.
המים זורמים עליו, טיפות נוזלות על הזקן, על השערות, נוצצות.
אני מנסה לא להסתכל.
אבל אני מסתכל.
הגוף שלו חזק, רטוב, קרוב כל כך.
הדופק שלי עולה.
הזין שלי כבר קשה קצת, מנסה להסתיר עם הידיים, אבל המים חמים מדי, הגוף שלי בוגד בי.
הוא מסיים, סוגר את המים.
ואז אומר בקול נמוך, צרוד:
"שכחתי מגבת."
מסתכל עליי.
חיוך קטן, ממזרי.
אני עם המגבת שלי על הכתף.
הלב שלי דופק חזק כל כך שאני בטוח שהוא שומע.
אני מושיט לו אותה.
הידיים שלנו נוגעות לרגע.
חמות.
רטובות.
האצבעות שלו נשארות על שלי שנייה יותר מדי.
הוא לוקח אותה, מתחיל להתנגב לאט.
ממש לידי.
מנגב את החזה, את השערות הרטובות, את הבטן, את הרגליים.
המגבת שלי על הגוף שלו.
הריח שלו - סבון מעורב עם זיעה קלה, עולה לי לאף, מעורבב עם האדים החמים.
אני עומד שם, מים זורמים עליי, לא זז.
הוא מתנגב, מסתכל עליי מדי פעם, מבט ארוך יותר בכל פעם.
"תודה," הוא אומר.
מחייך. זורק לי את המגבת חזרה.
רטובה לגמרי מהגוף שלו, חמה מהעור שלו.
הוא יוצא.
אני נשאר שם.
מים זורמים.
הזין שלי קשה, כואב.
המגבת שלי מריחה כמוהו.
אני לא זז עוד דקות ארוכות.
#עדיין_רווק