בפוסט הקודם בבלוג כתבתי על פנטזית אדג'ינג שיש לי. הפנטיזה מבוססת על סדרת מקרים אמיתיים שהיו לי לפני כמה שנים במהלך קשר שמאוד אהבתי.
העולם כנראה הקשיב לי, כי באותו ערב כבר מצאתי את עצמי בשיחה לתוך הלילה עם אדון שכנראה קרא את הבלוג שלי לעומק.
השיחה לא היתה קלה, אם כי כבר בהתחלה הרגשתי שהוא ותיק בעולמות השליטה, והוא שייך לאסכולה שמבינה ששליטה זה מצב בנפש ולא רק מצב במיטה. במהלך השיחה הוא דרש יותר ממילים יפות וריקות,לא הסכים לקבל קלישאות ותשובות שטחיות. דחף לשאול שאלות שקילפו ממני שכבות של הגנה. אבל אבסורדי הם דווקא גרמו לי לחוש מוגן בזרועותיו.
אני לא אפרט את כל השיחה – היא אישית מדי, פרטית מדי, וגם שייכת לשנינו. אומר רק שלא מעט אדונים מנוסים מתלבטים אם להיכנס בכלל לקשר מרחוק (ואני לגמרי מבין למה), אבל הוא בסוף הסכים לתת לי שבוע להוכיח את עצמי. זה היה עבורי רגע של התרגשות גדולה.
משם עברנו לשיחת וידאו שהצגתי את עצמי והוא בחן אותי.
ואז הגיע הסשן. סשן אדג'ינג מטורף, אינטנסיבי, כזה ששבר אותי הרבה יותר עמוק ממה שציפיתי.
פקודות קצרות, מדויקות, חודרות:
"שפש."
"תמשיך"
"אל תאכזב"
"גמור"
"שפשף שוב"
הגוף שלי הגיב מיד. ממש רעד.
ביקשתי כמה פעמים לעצור, כי פחדתי לגמור , פחדתי לאכזב אותו כל כך מוקדם.
אבל הוא לא הרפה, דרש עוד, דחף לקצה, לא נתן הנחות.
"הכל בראש שלך" - אמר / הסביר לי
פתאום הבנתי ששליטה אמיתית נמצאת לא רק אצל האדון, אלא חלק מהעבד. היכולת להחזיק, להתאפק, לציית גם כשהגוף צורח. זה עבודה מנטלית.
בהתחלה זה עבד, והרגשתי שאני מצליח לא לגמור, והוא שוב דרש ואני שוב צייתי.
אבל בסוף הגוף שלי נכנע,
גמרתי.
"גמירה חזקה היתה לך" הוא רק אמר. לא כעס.
הפוגה קצרה. ואז שוב "שפשף" "שפשף וגמור הכי מהר"
ניסיתי. ניסיתי. אבל בסוף לא הצלחתי.
קבענו להמשיך.
שמחתי.
איזה הקלה זה להרגיש שמצאת את האחד