נשמתי עמוק, הסתכלתי על היד המושטת של יונתן לכמה שניות ארוכות מדי, ואז… לקחתי אותה.
האצבעות של יונתן היו חמות, חזקות, אחזו בי בביטחון ומשכו אותי למים צעד אחד צעד. המים היו קרים כמו שחשבתי, "טוב שניה תן לי להוריד את הבגדים" אמרתי.
התפשטתי על שפת המים. חולצה, מכנסיים, נעליים - ונשארתי רק עם הבוקסר האפור הצמוד לפני שנכנסתי ישר פנימה. המים הגיעו לי עד המותניים כמעט מיד, קרים ומעקצצים, והבד נדבק לגוף באופן שגרם לי להרגיש חשוף יותר ממה שתכננתי. יונתן חייך קלות כשראה אותי נכנס, מבטו עובר עליי לרגע אחד ארוך מדי , ממש מלמעלה למטה - לפני שהוא הסיט את המבט. עמית שחה קצת הצידה, נותן לי מקום, אבל עיניו עקבו בשקט.
יונתן הסתכל עלינו שנינו ואמר בנימה קלילה, "בואו נשחק משחק קטן, משהו שיעזור להתחמם. מי שמחזיק את הנשימה יותר זמן מנצח"
הוא הדגים קודם על עמית - משך אותו קרוב, יד אחת על העורף, אגודל מלטף קלות את הקו של השיער שם, לוחש לו משהו קצר באוזן. עמית נשם עמוק, עיניו נעצמות לרגע, ואז יונתן טבל אותו. ספרתי בראש: אחת, שתיים... שמונה שניות. עמית עלה עם נשימה כבדה, חיוך רחב, מים נוטפים מהשפתיים, והתקרב מיד חזרה ליונתן. ראיתי איך הגוף שלו נצמד אליו לרגע, ירך אל ירך מתחת למים, הבוקסר של עמית צמוד ומתוח - לפני שיונתן ליטף לו את הגב הרטוב בתנועה איטית, יד גדולה יורדת עד המותן וחוזרת למעלה, כאילו זה הפרס.
ואז הוא פנה אליי. "רוצה לנסות?"
צחקתי במבוכה. "אני לא כזה טוב בזה"
"לא נורא" הוא אמר, קולו רגוע, "נתחיל בקל. תספור בעצמך, אני רק אחזיק אותך שלא תצוף"
התלבטתי, אבל משהו במבט שלו גרם לי להנהן. הוא התקרב, יד אחת על העורף שלי, אצבעות חמות ונחושות, האגודל מלטף בדיוק את אותו מקום כמו שעשה לעמית. "תנשום עמוק" הוא לוחש לי באוזן, קולו נמוך כל כך שהרגשתי אותו רוטט לי בחזה, "ותסמוך עליי"
טבל אותי.
המים סגרו מעליי, קרים ושקטים. ספרתי: אחת, שתיים... שש... תשע. הרגשתי את היד שלו מחזיקה יציב, אגודל מלטף קלות את העור הרטוב מאחורי האוזן, והבוקסר שלי צמוד עוד יותר עכשיו. עליתי עם נשימה כבדה, שיעול קל, והוא חייך חיוך גדול. "יפה מאוד. ידעתי שתהיה טוב בזה"
המים הקרים לא הסתירו כלום, הרגשתי את הלחיים שלי בוערות, ואת הלחץ מתחת לבד.
"אני הולך לעשן סיגריה מהירה, תחממו אחד את השני בינתיים," יונתן אמר בחצי בדיחה, קרץ לעמית וטיפס על הסלעים מחוץ למים. המים נטפו על הגב הרחב שלו, הבוקסר השחור צמוד ומדגיש כל קו.
נשארתי לבד עם עמית.
הוא שחה קרוב יותר, לאט, עד שהמים ביננו כמעט נעלמו. עכשיו המרחק היה סנטימטרים בודדים, והרגשתי את החום של הגוף שלו חודר דרך הקור. הוא הסתכל עליי ישר, עיניים כהות ורטובות, חיוך קל על השפתיים שנוטפות מים.
"הוא תמיד ככה" הוא לחש. "בהתחלה רגוע, בודק אותך לאט... אבל יודע בדיוק מה הוא רוצה" הוא התקרב עוד קצת, עד שהירכיים שלנו כמעט נגעו מתחת למים, והבוקסר שלי הרגיש צמוד מדי, מתוח מדי. "אל תפחד ממנו. הוא קורא אנשים ממש טוב... במיוחד כשהם מנסים להסתיר משהו"
בלעתי את הרוק. "זה... מוזר לי קצת" לחשתי, אבל הקול שלי יצא חלש יותר ממה שרציתי.
"גם לי זה היה מוזר בהתחלה" הוא אמר, והרים יד אחת לאט, הניח אותה קלות על החזה שלי מתחת למים. אצבעות פתוחות, חמות על העור הקר. "אבל כשנותנים לו להוביל... משהו משתחרר. אתה מרגיש את זה עכשיו, נכון?"
היד שלו לא זזה, רק החזיקה שם, אגודל מלטף בתנועה קלה מאוד מעל הפטמה, כאילו בטעות. הרגשתי את הדופק שלי הולם בכל מקום, את הלחץ בבוקסר גובר, את המים זזים קלות בין הרגליים שלנו כשהוא התקרב עוד סנטימטר אחד , עכשיו ירך נוגעת בירך, קלה אבל ברורה, והבד הצמוד שלו חיכך את שלי לרגע אחד ארוך מדי.
"הוא יחזור עוד דקה" הוא לחש, הנשימה שלו חמה על האוזן שלי, "אבל אם תרצה... אני יכול להראות לך איך זה מרגיש להרפות עוד קצת. רק תגיד כן... או פשוט תישאר כאן, קרוב"
היד שלו החליקה לאט למטה, על הבטן, עצרה ממש מעל קו הבוקסר, אצבע אחת מלטפת את הקצה הרטוב של הבד. שתקתי, אבל גם לא זזתי אחורה. הרגשתי את הגוף שלי רועד, לא רק מהקור.
פתאום שמענו צעדים על הסלעים. עמית משך את היד שלו לאט, אבל לא מיד, כאילו נותן לי להרגיש את החוסר, ונסוג חצי צעד אחורה, חיוך קטן ומסתורי על השפתיים.
יונתן חזר, הסיגריה עדיין ביד, עשן דק עולה ממנה. הוא הסתכל עלינו שנינו. המרחק הקטן מדי, הנשימות הכבדות, המים שמתנועעים סביבנו, והחיוך שלו התרחב, כאילו הוא כבר יודע.
הוא כיבה את הסיגריה על סלע, זרק אותה הצידה, ונכנס חזרה למים בלי מילה.
התקרב ישר אליי, עמד קרוב מאוד, גופו הגדול חוסם את האור מאחור.
הניח יד אחת על הכתף שלי, השנייה על המותן מתחת למים, אצבעות לוחצות קלות.
"ראיתי שאתם מסתדרים יפה בלעדיי," הוא אמר בקול נמוך, מבטו נע בין עמית לביני, "אבל עכשיו... אני רוצה לראות כמה אתה באמת יכול להחזיק נשימה כששנינו מחזיקים אותך."
הוא התקרב עוד, עד שהרגשתי את החום שלו מכל צד, והמים סביבי הרגישו פתאום רותחים.
"מוכן?" הוא לחש.
והפעם...
אפילו לא עניתי.
רק נשמתי עמוק.
[אם הגעת עד לכאן ואהבת, אשמח אם תשאירו תגובה
אני פתוח להצעות להמשך]