הרכבת מתל אביב לירושלים זזה באיטיות, מתן עלה בתחנת סבידור מרכז, עייף אחרי יום ארוך, תיק גב כבד על הכתף. הוא מצא מושב ליד חלון, מול בחור צעיר במדי צבא ירוקים - מילואמניק. הבחור היה חתיך בצורה קשה: גוף אתלטי, כתפיים רחבות, זיפים שחורים קצרים, עיניים ירוקות חודרות, שיער קצר מסודר. אוזניות אלחוטיות לבנות תקועות באוזניים, רגליו מפושקות קלות, נעליים צבאיות אדומות מלוכלכות מבוץ.
מתן התיישב מולו. הרגליים כמעט נוגעות. הוא הרגיש מייד משיכה חזקה, הזין שלו זז קלות כשהוא ראה את החזה הרחב מתחת למדים, את הידיים הגדולות עם ורידים בולטים, את הזיפים שהוא דמיין איך הם מרגישים על העור...
"היי, מה נשמע?" מתן אמר, קולו קצת רועד מההתרגשות.
הבחור הרים מבט, חייך חיוך קטן, הוריד אוזניה אחת.
"הכל בסדר, אחי. חוזר ממילואים. עייף כמו כלב. ואתה?"
"יום ארוך בעבודה. נוסע לירושלים לבקר משפחה."
"גלעד. גם אני."
השיחה זרמה לאט. על הצבא, על החום בדרום, על כמה קשה לחזור לשגרה. מתן לא יכול היה להפסיק להסתכל על הצוואר של גלעד, על העור השזוף, על השערות שבצבצו מהחולצה הפתוחה, על האופן בו המדים נצמדים לחזה כשהוא נושם. גלעד שם לב, חייך מדי פעם, הרגל שלו זזה קלות, כאילו מגיב למשהו באוזניות. המפשעה שלו נראתה מתוחה יותר, והוא הזיז את התיק שלו כדי להסתיר.
"אתה בסדר?" מתן שאל אחרי כמה דקות. "מה אתה שומע שם ... אתה כל הזמן זז ככה."
גלעד צחק בשקט, הפנים שלו קצת האדימו.
"זה... משהו פרטי. לא משנה..."
מתן הרגיש את הדופק שלו מאיץ. "נו יא'לה, אני מת משעמום פה. תן לי רמז. מוזיקה? פודקאסט? משהו... חם?"
גלעד הסתכל עליו ארוכות, עיניו מצטמצמות. "זה לא בדיוק מוזיקה. זה... אבל גורם לך להרגיש דברים בגוף."
מתן בלע רוק. "תביא שניה לשמוע. אני סקרן."
גלעד חשב רגע ארוך, מסתכל סביב בקרון , כמה נוסעים רחוקים, אף אחד לא שם לב. לבסוף הוא שיחק קצת עם הטלפון שלו, כנראה העביר ערוץ או משהו, ומסר למתן את האוזניות.
"בסדר. קח. אבל אם לא תשמע כלום בהתחלה- חכה. זה לא מתחיל מייד."
מתן שם את האוזניות. שקט מוחלט.
"אין כלום," הוא אמר, מבולבל.
גלעד חייך קטן, רוכן קדימה, הרגליים נוגעות לא נוגעות ברגליים של מתן.
"חכה. זה יבוא."
אחרי כמה דקות של שקט - קול באוזניה. גברי, עמוק, רגוע אבל סמכותי.
"מתן... אני רואה אותך. אני רואה איך אתה מסתכל על גלעד, איך העיניים שלך נדבקות לו על החזה, על הזיפים. אתה חושב שהוא לא שם לב? אני רואה את הנשימה שלך נעשית מהירה יותר. אתה מרגיש את זה, נכון? את החום שמתחיל להתפשט לך בבטן התחתונה..."
מתן קפא. הוא לא אמר מילה, רק הסתכל על גלעד, שחייך עכשיו חיוך קטן, כאילו הוא יודע בדיוק מה קורה. הטלפון של גלעד מונח על השולחן הקטן, מצלמה פתוחה לכיוון מתן.
הקול המשיך, לאט, בוחן:
"אתה לא חייב להגיב עכשיו. תקשיב רק. תרגיש איך הגוף שלך מגיב כשאני מדבר. תראה איך הרגליים שלך רועדות קצת. תרגיש את הדופק שלך, איך הוא הולך ומתגבר. זה נורמלי, מתן. זה קורה למי שמתחיל להקשיב לי."
מתן ניסה להישאר רגוע, אבל הגוף שלו בגד בו - הזין שלו התקשה עוד יותר, רטוב בקצה, והוא הרגיש את הרטיבות מתפשטת במכנסיים.
"תסתכל על גלעד," הקול אמר. "תראה איך הוא נושם כבד עכשיו. הוא יודע שאני מדבר אליך. הוא יודע מה אני עושה לאנשים כמוך. תשים יד על הירך שלך, רק תניח אותה שם. בלי ללחוץ. רק תרגיש את החום של היד שלך דרך הבד."
מתן, בלי לחשוב, שם יד על הירך. החום של כף היד שלו עבר דרך המכנסיים, והוא הרגיש איך הזין שלו קופץ קלות.
"יופי," הקול אמר, קולו נעשה קצת יותר נמוך, יותר אינטימי. "עכשיו תלחץ קצת. רק טיפה. תרגיש את השריר מתחת לבד. תרגיש איך זה גורם לך להרגיש... חשוף."
מתן לחץ קלות. גלעד ראה, חייך יותר רחב, הרגל שלו נוגעת עכשיו חזק בשלו.
"אתה רואה?" הקול המשיך. "הגוף שלך כבר מקשיב. הוא יודע מה הוא רוצה. תדמיין אותי עומד מאחוריך, יד על הכתף, לוחש לך באוזן. תרגיש את הנשימה החמה שלי על הצוואר. תרגיש איך הזין שלך דופק יותר חזק."
מתן גנח קלות, בקושי נשמע, אבל גלעד שמע - עיניו ננעצו במפשעה של מתן, שם כבר ראו את הרטיבות של הPRECUM.
"תזוז קצת ימינה," הקול פקד בעדינות. "תן לי לראות טוב יותר את הפנים שלך. תראה לי כמה אתה מסמיק כשאתה מתחרמן."
מתן זז, נלחץ, אבל לא יכול לעצור. הוא הרגיש את העיניים של מאיר עליו, דרך המצלמה, דרך האוזנייה.
"עכשיו תגיד לי בקול שקט מאוד," הקול אמר. "אתה רוצה שאמשיך?"
מתן בלע רוק. "כן..." הוא לחש, קול כמעט לא נשמע.
"טוב מאוד," מאיר אמר, קולו נעשה קצת יותר גס, יותר דומיננטי. "עכשיו תדמיין את החגורה שלי. אני מרים אותה, מניח אותה על התחת שלך, מעל המכנסיים. תרגיש את המשקל. תרגיש את האיום המתוק. תרגיש איך הזין שלך דולף כשאני עושה את זה."
מתן נלחץ עוד יותר, אבל החרמנות גברה - הוא הרגיש את הרטיבות מתפשטת, את הזין כואב.
"תפתח קצת את הרוכסן," מאיר אמר. "רק קצת. תן לגלעד לראות כמה אתה רטוב בשבילי."
גלעד, שראה את התגובה, רכן קדימה, ידו פותחת לאט את הרוכסן של מתן. הזין הקשה קפץ החוצה, רטוב, פועם, ראשו מבריק מ-PRE-CUM. גלעד ליטף אותו פעם אחת, חזק, ומתן כמעט גמר, אבל מאיר קטע אותו מיד:
"לא, מתן. אל תגמור. לא עד שאני אגיד לך. אם תגמור עכשיו בלי רשות , אני אעלם, ואתה תישאר עם הזין הכואב הזה בלי סיפוק. תחזיק. תנשום עמוק. תרגיש את הכאב המתוק, את הלחץ בביצים, את החרמנות."
"תדמיין את החגורה שלי מכה אותך חזק, פעם אחר פעם, התחת בוער, אדום, והזין שלך דולף אבל לא גומר. תרגיש את ההמתנה, את השליטה. אתה שלי עכשיו, מתן. אתה לא גומר עד שאני אומר."
מתן נע בחוסר נוחות במושב, בוחן אם מישהו מהנוסעים מודע למה שקורה באוזניות..
מאיר המשיך לבנות: "תדמיין אותי מושך אותך בחגורה, מכה אותך שוב, ואז מלטף אותך שם, לאט, עד שאתה מתחנן. אבל אתה לא גומר. לא עכשיו. אתה תחכה. תחכה עד שאני אגיד לך."
הרכבת התקרבה לתחנה הבאה. מאיר אמר בשקט: "עכשיו, מתן, אתה צריך להחליט. אם אתה רוצה להמשיך - תרד עם גלעד בתחנה הבאה. הוא כבר ימשיך משם. אם לא - תחזיר את האוזניות לגלעד עכשיו, ואני אעלם. לא תשמע ממני יותר. לא תרגיש את זה שוב.... אבל אתה צריך להחליט מהר"
מתן עמד, רועד, הזין שלו עדיין קשה, רטוב, כואב. גלעד קם, לוקח את התיק, מסתכל עליו במבט חודר. "בוא," הוא לחש
הרכבת עצרה. הדלתות נפתחו. מתן הסתכל החוצה, ראה את האורות, את גלעד יורד. הלב שלו דפק חזק. הוא הרגיש את הכאב המתוק בביצים, את הרטיבות, את ההמתנה. הוא ידע,אם ירד עכשיו, זה לא ייגמר. אם יישאר, הוא יחזור הביתה עם הזין הכואב הזה, ועם המחשבה הנצחיק של מה היה קורה אם ....
הדלתות התחילו להיסגר. מתן עמד שם, מתלבט, החרמנות בוערת בו, ההחלטה תלויה באוויר.