הוקפצנו עם האזעקות הראשונות בשבת. היחידה שלי הוקפצה למקרה שהמצב יצא משליטה.
הבסיס אליו הגענו היה מלא עד אפס מקום. פלוגה ותיקה כבר תפסה את הקו הזה כמה חודשים. הם פינו לנו כמה חדרים וכנסנו שמונה בחדר, זרקתי את התיק בפינה, ניסיתי להירדם אבל ההמולה מסביב לא ממש איפשרה. לא עשינו כמעט כלום תכלס. לקח לנו איזה 48 שעות להתאפס על המשימות על הבסיס, ולהכנס לאיזה לו"ז הגיוני כלשהו.
בחדר האוכל זה התחיל. בפעם הראשונה ראיתי אותו יושב בקצה חדר האוכל, מגש מלא, אוכל לאט, המבטים שלנו הצטלבו. גבר בסביבות ה-35, לא ממש גבוה, כתפיים רגילות כאלה, חזה שעיר מציץ מהחולצה הפתוחה כפתור אחד יותר מדי, זקן זיפים שחור שנתן לו מראה מחוספס אבל מסודר. עיניים כהות, חודרות, לא ממצמצות. כשהרמתי ראש מהצלחת - הוא לא הסיט את המבט. רק חיוך קטן, כמעט בלתי נראה, בפינה של השפה התחתונה. הלב שלי קפץ, אבל אמרתי לעצמי שזה סתם פרנויה של מילואים. בפעם השנייה, ארוחת ערב באותו יום, הוא עבר לידי עם הצלחת, הכתף שלו נגעה בכתף שלי יותר מדי זמן, חום הגוף שלו חדר דרך הבד, ריח זיעה קלה מעורבב בדאודורנט חזק עלה לי ישר לראש. אבל היה נדמה לי שעדיין זה רק בראש שלי. הזין שלי התעורר קצת, התקשה בתחתוני. כשהרמתי עיניים שוב - הוא כבר הסתכל, מבט ישר, ארוך, כאילו לא נבוך מהסיטואציה, אני הורדתי את המבט.
זה נמשך ככה כמה ימים. מבטים מצטלבים בחדר האוכל, פעם אחת ברחבה של הפלוגה כשהוא יצא מהמקלחת עם מגבת נמוכה על המותניים, טיפות מים זולגות בין השערות על החזה, הוא עצר לשניה, הסתכל עליי, חייך את החיוך הקטן הזה ואז המשיך. לא דיברנו מילה. אפילו לא הייתי בטוח מה היה השם שלו. אבל בכל פעם שהיינו באותו חלל, הרגשתי אותו. כמו שהגוף שלי כבר למד לזהות את הריח שלו, את החום, את המבט.
ואז לילה אחד אעזקה, התלבטתי אם לצאת מהמיטה בכלל אבל בסוף החלטתי להיות רציני ולקחתי את עצמי למיגונית. יותר נכון מבנה בטוח ברוחב מטר על שניים לא מעבר אפילו בלי חלון יציאה, או אפילו תאורה, רק בטון שאמור לשמור עלינו, או לפחות על מי שטרח לקום ולהיכנס אליו. כמעט 24 גברים נדחסו פנימה, צפוף עד מחנק, גופים נלחצים זה לזה, נשימות כבדות, מישהו לוחש "שקט, שקט", מישהו אחר מתלונן "אין אוויר". נדחקתי לקיר, ניסיתי לתפוס מקום, אבל מישהו גדול נדחף מאחוריי, חזה נלחץ לגב שלי, ריח זיעה חמה ומוכר עלה לי ישר לאף. זה הוא. ידעתי מיד.
הוא לא אמר כלום בהתחלה. רק נשאר צמוד, גוף כבד, חזק, נלחץ אליי, הידיים שלו נשענות על הקיר משני צידי הראש שלי, כלוא אותי בין הגוף שלו לבטון. הרגשתי את הנשימה שלו על העורף, חמה, איטית, כבדה יותר מהנשימות מסביב. "שקט," הוא לחש לי באוזן, קול עמוק, צרוד משינה ומהאדרנלין, "אל תזוז." זה לא היה בקשה. זה היה פקודה, והגוף שלי הגיב מיד - הזין התקשה בתוך המכנסיים, נלחץ על הבד של המדים ה pre-cum כבר מתחיל לזלוג.
סביבנו כולם דחוסים, שומעים את הנשימות הכבדות, מישהו לוחש "כמה זמן זה?", מישהו אחר מקלל בשקט, אבל הוא לא זז. להפך - הוא התקרב עוד, הזקפה שלו נלחצת לי לישבן דרך המכנסיים, קשה וחמה, מתחככת לאט, מכוונת. יד אחת שלו ירדה מהקיר, מחליקה על המותן שלי מתחת לחולצה, אצבעות חמות נוגעות בעור, מלטפות את השערות הדקות על הבטן. רעדתי. ממש רעדתי, דופק בכל מקום. "אתה רועד," הוא לחש, זיפים שורטים לי את הצוואר, "זה מפחד? או שזה אני?" לא עניתי, רק נשמתי כבד,הפטמות נוקשות וכואבות .
הוא לא חיכה. היד המשיכה למטה, היה נדמה שהוא שוקל אם לפתוח את המכנס ולהכניס יד פנימה, אבל אז גם הוא כנראה הבין שזה מוגזם מידי, אז הוא החליט פשוט להחזיק את הזין שלי דרך הבד וללחוץ חזק. הרגשתי את הזין שלי מתקשה עוד יותר, פועם חזק נגד התחתונים, ראשו כבר רטוב ומבריק מ-pre-cum שזלג. סביבנו 24 גברים דחוסים כמו סרדינים, נשימות כבדות, מישהו לוחש "תירגעו, זה ייגמר מהר", מישהו אחר מקלל בשקט "אין אוויר פה, חם כמו בתנור", אבל אני כבר לא שמעתי אותם באמת. רק את הנשימה שלו על העורף, עמוקה, צרודה, ואת היד שלו שממשיכה, אוחזת בי דרך הבד הדק, לוחצת חזק בבסיס, גורמת לי להתכווץ בכל הגוף.
"זהו אפשר לצאת, נגמר" מישהו צעק, הדלת נפתחה
אהבתם? אשמח לליק / תגובה
וגם מזכיר שאני מחפש שולט לקשר וירטואלי ארוך