חזרתי היום באוטובוס הביתה, במושב לפני ישב מישהו ובגלל שהמושב שלי היה יותר גבוה, אז המבט שלי בקלות נחת על השערות שבצבצו להן מתוך החולצת V שלו. למזלי הנסיעה הארוכה אפשרה לי להתעמק בשערות השחורות הקצרות שלו שהיה נראה שהוא סידר הבוקר מול המראה, וגם במחשבות שלי על למה אני כל כך אוהב גברים שעירים.
כשהייתי בכיתה י' התחילו לצמוח לי שערות על החזה ועל הרגליים. בהתחלה התביישתי נורא. בבריכה הייתי מתקלח מהר, מסתיר, לא מוריד חולצה בחוף. הרגשתי שזה "יותר מדי", שזה לא יפה, ולא ממש רציתם אותן.
יאיר היה אחד הילדים המקובלים בכיתה, הוא היה שעיר ברמה רצינית. ברמה של כמויות שערות על הגב. והוא היה סבבה עם זה לגמרי. יוצא בלי חולצה, צוחק, לא מתבייש. אני הייתי מסתכל עליו מהצד ומקנא. לא רק בשערות, אלא בגבריות הטבעית הזאת, ועוד יותר בביטחון הזה.
ככה יצא שמה שהתביישתי בו אצלי, התחלתי לחלום על זה אצל אחרים.
*
אני חושב שמה שמושך אותי הכי חזק זה חזה שעיר. שערות שחורות, צפופות, מסודרות יפה, שבולטות קצת מהחולצה. באופן טבעי אני מיד מתחיל לדמיין מה יש מתחת, את החזה הרחב תוהה עד לאיפה יורדות השערות למטה, אם הן נהיות סמיכות יותר על הבטן, ואז... טוב, אתם מבינים. זה פשוט עושה לי את כל פעם מחדש.
אני אוהב ידיים שעירות - ידיים גבריות, חזקות, עם שיער שחור צפוף. רגליים שעירות, זיפים או זקן קצר ומטופח. אבל יותר מהכל, אני אוהב את החיכוך שהשערות יוצרות שהן מתחככות בעור. החספוס הגברי הזה. ככה גם הזיעה יכולה להיתקע בין השערות, להפוך לריח גברי יותר אה...
*
בשנים האחרונות משהו השתנה בי. השיער הפך לסמל. סמל לגבריות אמיתית, ללא פילטרים, בלי להתנצל על הגוף הטבעי.
אולי בגלל זה גם אני לא מתבייש לחפש אדון שעיר,
שגם ירצה עבד שעיר