הייתי יושב מול הטלפון, הלב דופק כמו משוגע, והאצבעות רועדות על המסך.
פעם, רק להפעיל מיקרופון היה בשבילי קו אדום. הרעיון שמישהו ישמע את הקול שלי, אולי אפילו יזהה אותי, זה היה יותר מדי.
מצלמה? אל תצחיקו עלי. להראות את הגוף השעיר, את הזין או החור - זה היה מחוץ לתחום.
ובטח שלא בתנוחות משפילות. בטח שלא את השפתיים שלי, או חלק מהפנים, בטח שלא על ארבע עם הזין עומד או באיזה תנוחה משפילה..
המחשבה שמישהו יראה אותי ככה גרמה לי להרגיש חרדה מעורבת בחרמנות מטורפת.
הייתי סוגר, הולך להתקלח במים קרים ומנסה לשכוח. מנסה להבין איך הגעתי למצב הזה?!
והיום?
היום אני מסתכל אחורה ותוהה מה אני חושב על המקום החדש שלי.
כי המסע הזה, הצעד אחר צעד, לקח אותי למקומות שלא העזתי לדמיין.
להפעיל מצלמה, טוב זה הבנתם שזה כבר קרה לא מעט.
בהתחלה רעדתי, כיסיתי את הפנים בחולצה, הדלקתי והצגתי רק את הזין. עכשיו? זה כבר ענין שבשיגרה, בלי לחשוב יותר מידי . אני מציג את עצמי לראווה, את השערות השחורות על החזה, את הזיעה שנוטפת לפעמים, את הידיים שרועדות מהתרגשות לפעמים.. .
להכניס משהו לחור של התחת- גם זה עברנו.
פעם המחשבה לבד גרמה לי להתכווץ מבושה. היום אני עדיין לא מת על זה, אבל זה משהו שנראה לי הגיוני לעשות בשביל אדון.
לשתות שתן - זה היה אחד הקווים האדומים הכי עמוקים שלי.
הבושה הייתה כל כך חזקה וגם זה היה נראה ממש מוזר והזוי לשתות אותו. אבל עם הזמן, ועם האדון הנכון עם הקול הבוטח בעצמו והאווירה הנכונה גם את זה עשיתי פעמיים-שלוש כבר. אני זוכר את הטעם הראשון, את הדופק בכל הגוף, את התחושה שאני עובר עוד שלב. את ההוראה לקחת עוד לגימה ועוד לגימה. איך הוא היא אומר לי לסיים את כל הכוס
להתקין טלגרם - זה נשמע מצחיק אני יודע, אבל עבורי זה היה צעד גדול. להוריד אפליקציה למכשיר ולחבר בין העולמות, בין הפנטזיות למציאות, זה היה משהו שהמון המון זמן לא רציתי לעשות, אבל בסוף האדון הנכון גרם לי לעשות גם לזה . ובדיעבד הבנתי שזו הדרך הכי טובה לשמור קרוב אנשים טובים
ואז היום...
מישהו כתב לי שהוא מגיע לאזור שלי היום, והוא הציע להשאיר לי בקבוק עם השתן שלו בשבילי.
אני יושב כאן, קורא את ההודעה שוב ושוב, והגוף שלי מגיב לפני הראש. הזין עומד כמו טיל, הדופק על מאתיים....
מהפחד לא להפעיל מצלמה … עד בקבוק שתן זר שמחכה לי באיזה חניון.
איך הגעתי לכאן?