פנטזיות וסיפורים נוספים

הלילה השני הגיע מהר מדי, אבל שעה קודם כבר הייתי מוכן. ישבתי בחדר על המיטה ותהייתי מה הולך להיות, ובכלל אם הוא באמת יופיע, או שיכנס לרשימת החרמנים החד פעמיים, שלפעמים כיף איתם אבל בסוף אני תמיד יודע שאני מחפש משהו אחר יציב יותר, כזה שמאפשר להתפתח בתוך קשר ולא רק לגמור בסוף אירוע חד פעמי.

חמש דקות קודם כבר בדקתי את הדופק, והדלקתי את המחשב. ההודעה שלו הגיעה ב-21:59 בדיוק: "אתה בזמן. טוב מאוד."  ושניה אחר כך - "תתקשר".

להפתעתי הפעם כשהמסך נדלק המצלמה שלו היתה דלוקה – בפוקוס על החלק התחתון של הפנים שלו. זקן קצר כזה ספק חום ספק בלונד, השערות קצרות צפופות עומדות במסודר על הלסת החזקה. הוא מדבר ואני מהופנט הפעם לא רק לקול העמוק  אלא גם לשפתיים ולפה שלו. השפתיים – מלאות, ורודות-כהות, תחתונה מעט בולטת, כאילו תמיד מוכנה לנשק או לנשוך, לרגע כשהו דיבר התלבטתי אם יש לו פירסינג בלשון (אין לו). תוך כדי המילים שלנו אני מוצא את עצמי מתענג על השילוב בין קשיחות ורצינות לבין חיוך ממזרי ושיח קליל. שילוב מדהים שגרם לי לרעוד מבפנים.

ידעתי שאני רוצה אותו.

וז בקול הנמוך הזה שלו שחודר לי למוח באינפוזיה הוא אמר: "תסתכל עליי, אל תזוז, אל תיגע, רק תסתכל."

הידיים שלי היו על הירכיים, הזין שלי עומד, פועם, רטוב, ומחכה. 

זה הרגיש כמו נצח השתיקה הזו - ואז בסוף הוא שאל "אתה רואה אותי?"  ."כן" לחשתי".
"אני רוצה לשמוע אותך אומר את זה" הוא אמר ברכות
"אני רואה אותך אדוני" אמרתי קצת יותר בקול

"אני רוצה שתתחיל לשפשף לאט לאט. "

"תעצור"

"שפשף מהר"

"תעצור"

"לאט לאט" 

"תמשיך"

"תגיד לי שאתה קרוב"

ככה איזה חצי שעה הוא מדריך אותי, לוקח אותי למחוזות רחוקים, אני מהופנט מולו- והוא מעביר את הידיים החזקות שלו על החזה השעיר שלו, לאט לאט כאילו מתגרה בי בכוונה. "אתה רוצה לגעת בחזה הזה?" הוא שאל. "כן"  אמרתי, "עוד לא" הוא אמר בלי להתבלבל.

והוא ממשיך לעשות לי אדג'ינג, תוך שהוא מלמד אותי להרגיש ולהיות קשוב לגוף שלי. "תיגע, לאט, תעלה ותרד, תעצור כשאני אומר," והיד שלי זזה, והזין שלי היה כל כך רגיש, כל נגיעה הייתה כמו חשמל, הזיעה נוזלת לי על הגב, הביצים מתכווצות, הנשימה כבדה, והוא ראה, הוא ידע, אמר "מהר יותר, חזק יותר, תראה לי כמה אתה קרוב," והייתי קרוב, ממש קרוב, הגוף שלי רועד, הזין פועם, הדמעות בעיניים, ואז "עצור," והיד שלי קפאה, הזין שלי עמד, אדום, רטוב. הוא חייך, אמר "שוב, מהר יותר, אבל אל תגמור," וחזרתי, והוא ראה את הרעד, את הזיעה, את ה"בבקשה" שיצא לי מהגרון, שאל "אתה רוצה לגמור?" ואמרתי "כן אדוני," "לא" הוא אמר בתקיפות. המילה הזו – "לא" – שברה אותי, גרמה לי להתחרמן עוד יותר, הגוף שלי בוער, הזין שלי כואב מרוב רצון. 

הרגשתי שאני לא יכול והיד שלי המשיכה לשפשף למרות האיסור המפורש, באמת שלא רציתי להרגיז אותו אבל פשוט זה היה חזק ממני

"תן לעצמך עכשיו שתי סתירות" הוא אמר בתקיפות אבל עם החיוך הממזרי הזה שלו

מיד התאפסתי וחזרתי להיות הכלבלב שלו.

"מגיע לך עונש יותר גדול מזה" הוא אמר וראיתי שוב את החיוך הממזרי שלו בעוד הוא משאיר אותי לתהות מה הולך לקרות

"לך לאמבטיה ותיקח את המצלמה איתך"

נכנסתי לאמבטיה מחכה להוראות

"יפה עכשיו אני רוצה לראות אותך משתין על עצמך כלב"

לא ידעתי איך להגיב ומה לעשות, הוא כנראה הרגיש את ההיסוס שלי ורק אמר בשקט ובביטחון "אל תחשוב, כלכלבים כמוך לא אמורים לחשוב שהם משרתים את האדון שלהם, פשוט תתן לזה לצאת"  באותו רגע הרגשתי איך הוא לוקח עלי בעלות במובן הכי טוב ומרגיע שיכול להיות ופשוט שחררתי 

הבנתי שהתפקיד שלי, לרצות אותו, לציית, אפילו כשזה קשה, אפילו כשזה מביך, אפילו כשזה שובר אותי. בהתחלה זה יצא בטפטוף, אבל בסוף מצאתי את עצמי משתין על הבטן שלי את הנוזל הצהוב החם הזה. השתן הרטיב לי את כל השערות בחזה בבטן ומשם ירד לרגליים. הרגשתי את החום זורם לי בכל הגוף ואז גם את הריח, את הבושה שמציפה אותי כמו גל, המוח שלי צועק "די, זה יותר מדי," אבל הרצון לרצות אותו חזק יותר, חזק מהכל, אני מבין שזה מה שהופך אותי לשלו, זה הקושי הנפשי שגורם לי להרגיש חי, שבור אבל שלם, מבוזה אבל גאה, כי אני עושה את זה בשבילו, והשתנתי עד הסוף, עד שהאמבטיה הייתה רטובה, עד שהגוף שלי רעד.

הוא לא אמר כלום, הוא רק הסתכל, חייך ואז ניתק את השיחה.

"חסר לך שאתה גומר עכשיו" הוא מיהר לכתוב

ומיד הגיעה הודעה נוספת "יום ראשון. אותה שעה."

המסך כבה, האמבטיה רטובה, הגוף שלי רטוב, המוח שלי ריק, אבל אני יודע, ביום ראשון – אני אהיה שם

מה אתם הייתם עושים במקומי?
נ.ב. מחכה לתגובות שלכם - כמו כלב לטיול.
נ.ב.2 – עדיין מחפש אדון וירטואלי עוד בפרופיל שלי

לא חיפשתי משהו ספיציפי באותו ערב, פשוט נכנסתי שוב לאתר המצלמות הזה שאפשר לפגוש אנשים ואם לא מתאים פשוט עוברים למצלמה הבאה.
הפעם במזל שאף פעם לא קורה לי, רק נכנסתי והוא היה הראשון – בהיר, שעיר, גברי.
חזה רחב, זרועות עבות, זקן בלונדיני קצר, עיניים כחולות כמו קרח.
הוא לא דיבר הרבה.
רק הסתכל.
ואז כתב:
"טלגרם. עכשיו."

לא שאלתי למה.
פשוט עברתי.
הוא לא ביקש תמונה.
הוא לא ביקש כלום.
רק:
"יאללה תדליק מצלמה. לא צריך פנים. רק גוף."

הייתי לבד בבית כמו תמיד עם אוזניות בלוטוס שבכל זאת לא כל העולם ישמע אותנו לכו תדעו מה הוא יצרח פתאום. וכמובן מצלמה פתוחה.
הוא לא הראה פנים.
רק יד אחת – בהירה, שעירה, עם ורידים בולטים – מונחת על שולחן עץ כהה.
הקול שלו יצא מהאוזניות, נמוך, איטי, כמו חול שזורם לי ישר למוח.
"תתשפט."
הידיים שלי זזו לפני שהמוח הספיק לחשוב.
"תיגע. לאט. תראה לי איך אתה מתחרמן."
הזין שלי עמד לפני שהבנתי מה קורה.

שבוע כבר לא גמרתי, והייתי חמרן רצח שפשפתי בטרוף.
ואז הקול שלו - "עצור."
היד שלי קפאה.
"שוב."
המשכתי.
"עצור."
הקול שלו דילג על השכל שלי ועל המוח וישר הגיע למערכת העצבים כנראה, אחרת אין לי הסבר לזה

הוא לא נגע בי.
הוא רק דיבר.
והמילים שלו הפכו לפקודות.
"תלטף את הפטמות. חזק. תצבט. תמשוך."
"תכניס אצבע לפה. תרטיב. תעבור על הראש. עיגולים."
"תחשוב עליי. תחשוב על היד שלי על הצוואר שלך. תחשוב עליי אומר 'עצור'."
המוח שלי כנראה התפייד, רק הגוף נשאר. רק צייתנות.

הוא שמע את האנחות שלי.
הוא שמע את הרעד.
הוא שמע את ה"בבקשה" שיצא לי מהגרון.
והוא חיכה.
חיכה עד שהייתי שבור.
עד שהייתי מוכן לבכות.
עד שהייתי מוכן להתחנן.

ואז הוא אמר:
"עכשיו תגמור. בלי ידיים. רק תחשוב עליי. תחשוב על הקול שלי. תחשוב על היד השעירה שלי על הגב שלך. תתרכז בקול שלי... תגמור"
הייתי כל כך קרוב, כל כך מלא, שרק המילה הזו – "תגמור" – הספיקה.
התפוצצתי.
חזק.
הזרע ניתז על הבטן, על החזה, על הסדין. 
הגוף שלי רעד, ללא הפסקה.

הוא לא אמר כלום.
רק שמעתי את הנשימה שלו, קצת מהירה יותר, ואז –
"לילה טוב, ילד."

המסך השחיר.
אני עוד מנסה לקלוט מה קרה ולהסדיר נשימה.

אבל אז –
הודעה חדשה בטלגרם:
"מחר. אותה שעה. הפעם – אני אראה לך משהו."

אני לא יודע מה הוא מתכנן.
אני לא יודע אם אני רוצה לדעת.
אבל אני יודע שאני אעשה שמניות באוויר כדי להיות באותה השעה בבית ולפתוח מצלמה.


מה השלב הבא ?