זה תמיד מצליח להדהים אותי..
להפתיע אותי כל פעם מחדש..
תמיד הייתי חדת אבחנה, לאנשים, לסיטואציות, לדברים הכי קטנים.
שנים שידעתי לזהות דברים אבל בלי לחבר אותם להגדרות המדוייקות (לפחות מבחינה בדסמית).
ואז מפגש אחד לא צפוי עם מישהו מהעבר שחשף אותי לעולם הזה (למה שתמיד היה שם, בלי שמות, הגדרות, הבנה עמוקה שכזו אבל עם חוסר קל במינוחים), הביא אותי להבנה שאני רוצה לגעת בנושא הזה לעומק.
מעבר למיניות, לתשוקה, לפראיות ולעוד מנעד רחב שהוא אני, הגעתי לחקור, לגלות לעומק...
אותי.
ואת כל מה שיבוא..
בהתחלה נכנסתי לפייסבוק - לקבוצות, לקהילה, קראתי אנשים, לעיתים השתתפתי בשיח, ופלעמים כצופה בקהל.
לאט לאט הבנתי שאני חייבת להרגיש את כל זה מקרוב, את האנשים, את הקהילה, להבין טוב יותר.
אז יצאתי, פגשתי, הכרתי, רקדתי, בחנתי מהצד, נהנתי מכל רגע שפתח עוד דלת פנימית, ועוד דלתות שאינן שלי, עוד הכרויות מעמיקות וגם פחות עם כל כך הרבה אנשים שלא הייתי בהכרח פוגשת או מכירה במציאות, במיוחד ברבדים העמוקים שלהם.
ומאז שהמודעות הפכה רחבה יותר, עמוקה יותר, מלאה בכל מיני מינים - אי אפשר לחזור אחורה.
אינטקראציה רגילה לחלוטין כחלק מהחיים תביא איתה חדות אבחנה אחרת לגמרי.. ניואנסים שישר קופצים לי ואני לא יכולה להתעלם.
השבוע הייתי בסשן טיפולי, כמטופלת, חיי שגרה רגילים לגמרי.
הגעתי לטיפול והאדם שקיבל אותי היה שקוף לי, ברור לי, ההתלבטות היחידה שלי הייתה האם ניצב מולי נשלט או עבד.
ולא, ההבדל הוא לא קטן או זניח בין ההגדרות.
בעודי מתלבטת איך אני רוצה שהשיחה הזו תתנהל, האינטראקציה הזו, כי.. זה חזק ממני.
עצרתי.
הזכרתי לעצמי שעל אף שלעולם לא אוכל לעשות באמת את ההפרדה הזו, ולראות בצורה הקודמת את העולם שמולי כיום, את האנשים שבו אני כנראה אראה רק דרך החידודים של השנים האחרונות.. יש זמן ומקום לכל דבר.
מה שבטוח.. לטיפול הבא אני יודעת בדיוק מה אנעל.. 👠
רק כדי לוודא 😈
ואולי... מי יודע..
#As_is