בפעם הקודמת שעשיתי לק ג'ל מישהו פה אמר לי איזה צבע לעשות, זה מצחיק אותי היום כמה התרגשתי מזה.
אני חושבת שהתרגשתי מזה שהוא ראה אותי, הוא בחר צבע שאהבתי, עם עיצוב שממש התאים לאופי שלי ולרוח התקופה. זה סימן לי שהוא מבין אותי.
היום אני מבינה שזה לא הצבע של הלק.
דיברתי פה עם עשרות גברים, עם חלקם יותר, עם חלקם פחות, עם חלקם ראיתי פוטנציאל, עם חלקם נגעתי במים, עם חלקם אפילו כמעט קפצתי, או לפחות שקלתי לקפוץ.
אני חושבת שמה שהיה משותף לכל הגברים היה כימיה, אני מבינה היום שהשולט שאני צריכה הוא לא כזה שיבחר לי את הצבע של הלק, או שיגיד לי מה ללבוש (זה נחמד, אבל לא המהות).
הוא צריך להיות מצחיק, מישהו שאני יכולה לצחוק איתו, להיות הילדה שאני במובן מסוים, אבל גם להתייעץ איתו לגבי נושאים רציניים.
הוא צריך להיות חכם, גיליתי שזה רכיב סופר משמעותי במשיכה שלי, אני צריכה מישהו שאני יכולה להעריץ במיטה, אבל גם מחוצה לה. אני נהנת יותר כשהוא מגיע מהרקע והעולם תוכן שלי, שיתלהב ביחד איתי מתוצרים שעשיתי עם ai ושזה יעניין אותו. שלא יחשוב שאני חופרת כשאני אספר לו על איך היה היום שלי.
הוא צריך להיות שנון, גיליתי שאני שנונה יותר ממה שידעתי ואני צריכה מישהו שיחזיר לי. הפלרטוט העוקצני הזה עושה לי את זה, ולרוב מדליק אותי אפילו יותר מהשיח סביב הסקס.
הוא צריך להיות רגיש, לראות אותי כשאני לא רואה את עצמי, לבעוט בי כשאני נכנסת ללופ שלא עושה לי טוב, ולדחוף אותי לקצה, גם בחיים המיניים, אבל גם בחיים האמיתיים.
גיליתי שבכל תחום בחיים, גם כאן אני צריכה להרגיש את האתגר, בלעדיו זאת סתם שיחה זמנית שלא מתקדמת לשום מקום.
גיליתי גם שיש לי קטע ליחסי מרות, אבל אולי אני סתם מושפעת מאיזו שיחה שהייתה לי לפני כמה ימים והפתיעה אותי.
בכל מקרה, התור שלי מחר, ואני עדיין תוהה איזה לק כדאי לי לעשות.