גלה לי את הסוד

אנחנו אמורים להיפגש מחר.
אם זה בכלל יקרה. קבענו כבר פעמיים להיפגש ופעמיים הוא ביטל לי, אז אני לא בטוחה שזה יקרה עדיין. האמת שזה לא באשמתו, אני הראשונה שיכולה להבין קרייסיסים בעבודה, ואם להיות כנים, בשתי הפעמים סיכוי סביר שאם הוא לא היה מבטל, אני הייתי מבטלת.
אני מודה שאני קצת בלחץ, לא נפגשתי עם מישהו כאן במשך לא מעט זמן. הייתי בקשר עם מישהו במשך תקופה די ארוכה ואם להיות כנה הוא קצת איכזב אותי.
איתו אני בקשר גם תקופה די ארוכה, אני מודה שבהתחלה שללתי את זה על הסף, הוא מבוגר מידי בשבילי ללא ספק, בוגר מידי והכי מעצבן שקול מידי, כמעט מחושב. בשבילי זה היה יותר חברי בהתחלה. למעשה, עד היום, לא דיברנו בכלל על סקס, אני אפילו לא בטוחה שאני אעמוד בדרישות הבדסמיות שלו, או שהוא יעמוד בשלי (לא שיש לי רשימה כזאת ארוכה, כן?).
ועם זאת, ככל שדיברנו יותר, הכרתי אותו יותר, האדישות והרוגע כמעט הבלתי נסבלים שלו, הרגיעו אותי. הוא התברר כבן אדם מצחיק (למרות שאני עדיין לא מאמינה שהוא יודע לחייך), שנון ואני חושבת שבמובן מסוים הוא מבין אותי ואת רמת המורכבות שאני נמצאת בה. משהו שלא כולם באמת מבינים. הוא לא דחף אותי לדבר על נושאים קשים או כואבים, אלא פשוט שינה נושא באלגנטיות מתקתקה עם הרבה חן וצ׳רם. אני לא בטוחה מאיפה האיפוק והסבלנות הזאת, אני ללא ספק לא עשיתי את זה.
מכירים את זה שלפעמים מרגיש שדברים טובים מידי מכדי להיות אמיתיים? אז כזה. ושלא תבינו לא נכון, יש דברים שהוא עושה שמוציאים אותי מדעתי, אבל בסך הכל? שפוי, בטוח, אכפתי, משהו שכל אישה פה רוצה.
תמיד לפני פגישה ראשונה, יש את הלחץ הזה בבטן, את החשש המהול בהתלהבות וסקרנות קלה. ועם זאת תמיד יש את הספקות של ההיחשפות, והמון שאלות שרצות בראש. האם זה באמת כדאי? מה אם שוב אפגע? אני אהנה בכלל?
אני חושבת שכל שדיברנו יותר השאלות האלו הציפו אותי יותר, כי ללא ספק יש לנו כימיה נהדרת, אבל מה יקרה אם זה לא יהיה ככה במציאות?
זה קרה לי פעם אחת, נפגשתי עם מישהו שהייתה לנו כימיה מעולה מאחורי המסך ובשיחות, אבל במציאות? נדה. הוא כמעט לא דיבר ואני מצאתי את עצמי מברברת במשך חצי שעה עד שהגיע הצלצול הגואל (או יותר נכון האסמס) שקרא לי חזרה לעבודה.
בגלל זה אני מעדיפה להיפגש בהפסקת קפה, על הדרך, כדי שאם זה מוזר ולא זורם כל אחד מהצדדים יכול ״לברוח״ בלי לגרום לצד השני להרגיש לא נעים (ולשלוח הודעה מאוחר יותר שזה לא עובד, אל תהרגו אותי).
בכל מקרה, בחזרה למר בחור, הוא מבלבל אותי אם להיות כנה. אני לא אחת שמתבלבלת בקלות, ובפעם האחרונה שהתבלבלתי בגלל בחור, נכנסתי לסחרור שהשאיר אותי עם כוויות.
מצד אחד, אני שונאת את ההרגשה הזאת, אבל מצד שני אני יודעת שאם יהיה בצד השני מישהו שידע לנווט אותי בתוך זה, הסחרור הזה יהפוך לריקוד יפיפה שיעשה לי טוב ונעים.
אני מניחה שכמו כל דבר בחיים, הזמן יגיד הכל.
תאחלו לי בהצלחה מחר, והצעות למה ללבוש יעזרו לי לא לאחר.