|
|
|
הייתי מאוד רוצה לחגוג את המעבר ל 2026 באחת מהדרכים האלה:
1. סרמוניה Ayahuesca במקום קסום , בטבע , בהר, או בג׳ונגל.
2. מסיבה בבית פרטי עם נוף על הים עם מוזיקה טובה, וריקודים, champagne and other party flavors .
3. ארוחה בבית הרמוני עם נשים שולטות ומשרתים. ערב של Femdom classy and wild.
מה לבחור 1 2 או 3 … אני מתלבט 🤔
מה אתכם?
זה בא בתקופות . זכרונות מהעבר עולים לתודעה. ולפעמים מפתיעים אותי , כאילו אני רואה סרט ששיחקתי בו ואני שכחתי.
אז אני מתבונן בזכרון ומרגיש מבסוט שחוויתי דברים כה נעימים אשכרה מהסרטים.
אני מסתכל על חוויות , מפגשים , המשחקים כל מה שקרה אני לא מאמין שאלו חיי. סרט ממש. בעצם עם הזמן מימשתי כל כך הרבה פנטזיות שהיו לי.
Is that manifestation ?
Is it what we mean when we say we create our reality? Is our mind so powerful, that when you want something enough for long enough you make it happen??
אני מאמין שככה זה קורה , אבל כל פעם אני מופתע מחדש בכוח של חוק המשיכה . נקרה לזה ככה.
וזה תזכורת . ברגעים שאני מרגיש מתוסכל . שאני לא מקבל בחיים את מה שאני רוצה. אל תתייאש, עם סבלנות, פוקוס, וחידוד המחשבה; כל מה שאנחנו באמת רוצים מגיע בסוף. רק התזמון לא בידנו.
נ.ב. הסיפור שחזר בזכרון הוא מלפני 15 שנה.
אז פגשתי אישה במטוס מסאן פרנסיסקו לבוסטון . יצה מזה קשר קינקי ובדסמ״י מאוד יפה וחברות של 10 שנים …!
אולי בבלוג אחר אספר אותו .:)
If you made it so far I wish you a wonderful new civil year. May you manifest the desires, you truly hold in your heart ! ❤️
I start to want to want to meet someone again.
It takes time for a heart to heal!
הכלוב האמיתי זה הכלוב של האני.
שכבת האגו שהמוח בונה לאט לאט לשמור על החלקים הפנימיים שלנו.
עם השנים מתברר לנו שלא תמיד כדאי להיחשף לסביבה. הכאב, הפגיעות, האכזבות. ובכלל העולם שפוגשים בחוץ אלים ומפחיד. אז בונים חומה. ומתרגלים לתקשר עם החיצון מאחורי החומה . עד שיום אחד שוכחים שהחומה קיימת. זה נראה הדרך היחידה להיות בעולם.
וככה קורה שלא פוגשים אף אחד באמת אף פעם. יש הכריות , תקשורת עם הסביבה , אבל אין מפגש אמתי עם הזולת. לא מבינים למה , ואיך מרגישים בתוכנו כל כך מנותקים, כל כך לבד.
בנינו כלוב. וזה הכלוב האמיתי. בו אנחנו אסורים. איבדנו את המפתח.
וככה בתוך המחשבה הזאת הלילה הבנתי שאני מוכן לצאת מהכלוב שלי ולפגוש באמת. אולי דווקא זה יקרה באתר הכלוב. כמו שתי ציפורים נעוף מעצמנו ונפגש.
הפח נשבר ואנחנו נמלטנו.
אני בא לאסוף אותה עם האופנוע החדש. רכשתי השבוע, a classic Royal Winfield Himalaya . הכי סטיילי שיש. וגם הרעש של המנוע נשמע כמו אוםםםם מאוד עמוק , קצת ממסתל אפילו.
הבאתי קסדה שעשיתי במיוחד בשבילה. צבע שחור מאט, עם ציור של קלי . האלה ההודית, אלת הזמן והחורבן. כתוב באותיות מוזהבות ״ “Beware Goddess on the Road “ .
זה הטיול הראשון שלנו, האמת בקושי מכרים. זה קצת משוגע ככה להסכים ללכת לסוף שבוע ביחד. רק החלפנו כמה מסרים בכלוב, כמה תמונות בטלגרם ותו לו. מה אם אין כימיה?
לכל הפחות זה יהיה נחמד לנסוע , להרגיש את הרוח בפנים, להביט בחופים ולהרגיש בין רגלינו , האופנוע והויברציות שלו. כמעט כמו ויברטאור.
אבל יכול להיות גם די לא נעים … טוב, Too late , אני כבר פה, עם הקסדה ופרחים מחכה מול הבית שלה. כבר שלחתי הודעה להגיד לה שהגעתי .
איזו התרגשות , הלב כאילו רוצה לצאת מהגוף. אני כמו teenager שמחכה לנסיכת הפרום שלו. שנים לא הרגשתי ככה ורק זה היה שווה הכל.
אני מחכה אבל הראש שלי חושב על הטיול, הוא כבר רץ קדימה בזמן. לא משנה המדיטציה שאני עושה או כל תרגול להיות נוכח, אני לא יכול לעצור אותו; הוא מפנטז. איזה כיף זה יהיה. על הדרכים ביחד, כמו גיבור על הסוס.
הנסיכה תגיע ויהיה לי את הזכות לקחת אותה לאן שהיא רוצה. אני אגן עליה, ואתן לה להרגיש בטוחה, עד חצי המלכות …
ניסע איזה שעה או שתיים, נגיע לאיזה חוף ונעצור לרגע. אני אחנה. ארד ואעמוד לצידה לתמוך בה. או אפילו יותר טוב, ארד על בירכי ואתן נשיקה על המגפיים שלה . אז אוריד לה את הנעליים . יחפים נלך על החול. כל כך נעים יהיה, אחרי שעתיים בתוך נעלי עור. אוויר ימי כזה, קצת רוח, שמש. כפות רגלינו במגע עם המים. תחושת גן עדן.
היא לוקחת צעדים אחורה על החול. בוא לכאן תעמוד מולי.
תגיד לי, אתה רוצה להיות שלי ? לשרת אותי, להתמסר טוטאלית? יש לך שתי אופציות.
אחת, אתה לא רוצה . הכל טוב . אתה נראה בחור נחמד , נעשה טיול , נוכל משהוא ונחזור הביתה .
שנייה אתה כן רוצה .אז, תרד על הברכיים , נשק את כפות רגליי בעדינות ותגיד ״ כן המלכה אני רוצה להיות שלך ״.
עכשיו הזמן לבחור.
אני עומד ומסתכל איליה ותוך שניות ספורות אני נופל על הברכיים, והשפתיים שלי על כפות רגליה המושלמות. בקול בטוח אך ביישני אני אומר ״ כן המלכה אני רוצה להיות שלך״. בא לי להוסיף כל מיני דברים אבל אני מתאפק. אני מושמע.
היא מחייכת. שמה את ידה על ראשי. ילד טוב , ידעתי כבר שתעשה את הבחירה הנכונה. איך אפשר להתנגד לתשוקה? הבאתי לך מתנה היא אומרת ומוציאה פלאג די גדול מהתיק.
תתפשט , היא אומרת לי בקול רגוע ופקודתי. תסתובב . תתכופף , תפתח את הרגליים. תנשום עמוק אני לא רוצה לשמוע קול.
אני נושך בשפתיים , זה כואב אבל אני מצליח במשימה להישאר שקט. אני מודה לכל שלקחה שמן קוקוס לעזור להכניס את הפלאג.
מעכשיו ועד סוף הטיול זה לא יוצא , אלה אם כן אני נותנת לך רשות. זה ברור? כן אלתי . זה ברור. תודה המלכה.
טוב. תתלבש עכשיו , ותסתובב עם הגב לים. אני רוצה לשחות עירומה אבל עוד לא הגיע הזמן שתראה אותי בלי בגדים. זה יבוא אם אתה טוב. אבל לא עכשיו. ואל תנסה להביט, או שחוזרים הביתה. אתה לא רוצה שהטיול ייגמר כבר נכון שפחה? לא המלכה אני לא רוצה שייגמר אף פעם….
דלת נפתחת. היא יוצאת . מתקרבת אלי . הצליל של העקבים על המדרכה , קליק קליק … אני מאופנט. לא ברור אם זה חלום או אמת. איפה אני ? בים או ברחוב שלה?
היי אני שומע פתאום.
בלי לחשוב , באמצע הרחוב , אני נופל על בירכיי ומנשק לה את המגפיים. שלום מלכתי.
לא ברור איך לא שלטתי על עצמי לרגע, בדר״כ אני קצת יותר דיסקרטי. אבל כנראה שזה לא מפריע לה כי היא מסתכל אליי ומחייכת… !
אני עייף אך לא בא לי לישון.
עדיף לקרוא בלוגים פה, אפילו לכתוב אחד רק לא להירדם עדיין. עוד קצת למלא את עצמי עם מילים ותחושה של חיבור.
חיבור אינטימי עם אנשים זרים.
בעצם יש בי קצת געגועים. כן, זה הכי טוב לשנינו , עשינו את הדבר הנכון. נכון. אבל עדיין יש רגעים של געגועים…
אני יושב עם עצמי ליד שער 32 מחכה לטיסה שלי, השעה 6 לפנות בוקר , אני מקשיב לפודקסט עם האוזניות , די בעולמי. כשמתיישב ליזי זוג שתופס את תשומת ליבי. היא נראית בת 60 הוא קצת יותר צעיר. יש לה נעלי עקב בעור שחור מגפיים שעולות עד הברך. נראה יפה.
אני מסתכל ומזהה דינמיקה של עבד ומלכה. אני לא בטוח , אולי זה סתם אני שרואה מה שאני רוצה לראות. אז אני מחכה לסימן , אני מסוקרן. פתאום הפודקסט לא כזה מעניין …
אבל פתאום מחשבה עולה לי למרות הגיל היא נראית ילדותית בהתנהגותה. ואז נדמה לי ששמתי מילים על משהוא חדש לגביי, אני אוהב אנשים שהתבגרו. אני לא הייתי רוצה לשרת מלכה שמתנהגת כמו ילדה. ולפעמים בעבר חשבתי שבקפריזה ילדותית זה צורת שליטה שאני אוהב. אבל האמת כבר לא.
קלטתי שאני עצמי הייתי סאב הרבה פעמים מתוך חלק ילדותי שלא רצה להתבגר. אפילו חשבתי שכשאתבגר לא יהיה יותר משיכה לכניעה.
היום הבנתי שזה לא נכון אני עדיין סאב אבל אני בוגר. עבדתי הרבה על עצמי ואם זה קרה לי אני מקווה שאפגוש אישה שולטת שלא מפחדת להיות אישה.
הופתעתי כשראיתי אותו הזוג בטיסה השנייה בדרך לארץ. בכלל חשבתי שהם זוג אירופאי.
