עד אינסוף...

יש בי פחד..
מן פחד תמידי שכזה שאופף אותי,מחבק,כאילו מטפח.. אבל בעיקר משתק..

אני רוצה לפעול..אני רוצה לגלות,להכיר,לדעת ,לשאול ובעיקר לחוות אבל אני מפחדת.
אני מפחדת שאולי יקרה לי משהו ,שאולי אני אוהב את זה יותר מידי ,שאולי החיים האמיתיים שלי יראו פתאום משעממים ..

הפתעתי את עצמי..
עשיתי משהו שלא חשבתי שיקרה ,שלא ידעתי שיש בתוכי ואני כל כך גאה בעצמי!
ואכן נהנתי..וזה עשה לי חשק לעוד..
אבל זה גם העלה לי המון תהיות על החיים שלי..
ולא נראה לי שהם כל כך אמיתיים !
כל כך הרבה שקרים כל כך הרבה חוסר ודאות..
אני כל כך אבודה!!!
מתי תתגלה לי הדרך?
אני מנסה ליצור לי דרך אבל היא תמיד נקשרת לי עם העבר -עם דברים שכביכול היו "סגורים"..
ומה עם כל השאיפות שלי?
אני לא יודעת מאיפה להתחיל !
כל כך הרבה דברים לעשות,כל כך הרבה להספיק..
וכל פעם שאני אוזרת אומץ להתחיל -כל התהיות צצות על פני השטח והפחד משתלט לו...
מפתיע אותי כל כך הדרך שאני יכולה להחליחט החלטות כל כך בקלות כשזה נוגע לחייהם של אנשים אחרים,לסקס,לעבודה שאני נמצאת בה ...אבל שזה מגיע אל המשך חיי-יישום השאיפות,רצונות,משאלות...אני פשוט לא מצליחה...

אני יושבת לי במשרד ..יש אנשים מסביבי ,רעש ..
וכולי חושבת על דבר אחד- סקס.

מין יום שכזה כשקמים בבוקר עם דגדוג והוא מתעצם לו מרגע לרגע ...
אני רוצה עכשיו!!

מזל שיש אנשים טובים בעולם שעוזרים לי להרגיע את עצמי...(:
או שלא..

השבוע האחרון היה מטורף ..
מרוקן נפשית..
אני יודעת שאני אשנא את עצמי על מה שהיה- כי זה לא בסדר,
אבל משהו בפנים מרגיש התעלות ..התרוממות..
נעים לי להיות מחוזרת..למי לא?
אבל על חשבון מי? ומה הגבולות?
הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע באנשים ולפעמים נראה לי שזה הדבר שאני הכי טובה בו.

אני מוצאת את עצמי כמו חיה פראית, מחפשת ריגושים (גם כשיש לי אותם בבית),מחפשת חידושים רוצה סיפוק מיידי ופורקן רגעי.
ועדיין ,גם כשאני מקבלת ...לא מספיק לי.

מה יהיה?
זאת שאלה שאני שואלת את עצמי כבר שנים....
למה אני לא מסוגלת להתמסר לאדם כל פעם?
ואולי זה בסדר?
משהו בתוכי תמיד מחפש ריגושים ,אף פעם לא מספיק לי !

נכנסתי למבוך נוראי ,שכבר חוויתי בעבר והביא לי ולנוגעים בדבר רק צער.
ועדיין אני מוצאת את עצמי מתענגת על המחשבה שיש לי "מעריצים" ,שאני מתעללת בנפשות תמימות וטובות מייסודן..ושאני מעצימה את הרוע שבי.

אני אוהבת להיות רעה אבל לפעמים ,ממש לפעמים, הרגש משתלט ואני קצת מרחמת .
גם עליו ,או עליהם , אבל גם על עצמי .

יש לי הרגשה כזאת שכאילו לא יהיה לי טוב לבד..
אף פעם לא הייתי לבד..
מין הרגשה כזאת שהרעיון של לבד לא יצליח...
תמיד היה לי במי להתעלל ...
וזה לא רק פיזית ואפילו הקטע הפיזי בא רק בשנתיים האחרונות...
זה נפשית ..אני נהנת לגרום לאדם להפוך את חייו בשבילי
יותר נכון להתאים את עצמו אליו...
אני מרגישה שאני מרעילה אותו ,לאט לאט ,צעד אחר צעד ...
להפוך למה שני רוצה /צריכה /חושבת שמגיע לי.
אסור להגיד לי לא .
תמיד כן.
אין אופציה אחרת...
אז מה יהיה?