עד אינסוף...

יש בי פחד..
מן פחד תמידי שכזה שאופף אותי,מחבק,כאילו מטפח.. אבל בעיקר משתק..

אני רוצה לפעול..אני רוצה לגלות,להכיר,לדעת ,לשאול ובעיקר לחוות אבל אני מפחדת.
אני מפחדת שאולי יקרה לי משהו ,שאולי אני אוהב את זה יותר מידי ,שאולי החיים האמיתיים שלי יראו פתאום משעממים ..

הפתעתי את עצמי..
עשיתי משהו שלא חשבתי שיקרה ,שלא ידעתי שיש בתוכי ואני כל כך גאה בעצמי!
ואכן נהנתי..וזה עשה לי חשק לעוד..
אבל זה גם העלה לי המון תהיות על החיים שלי..
ולא נראה לי שהם כל כך אמיתיים !
כל כך הרבה שקרים כל כך הרבה חוסר ודאות..
אני כל כך אבודה!!!
מתי תתגלה לי הדרך?
אני מנסה ליצור לי דרך אבל היא תמיד נקשרת לי עם העבר -עם דברים שכביכול היו "סגורים"..
ומה עם כל השאיפות שלי?
אני לא יודעת מאיפה להתחיל !
כל כך הרבה דברים לעשות,כל כך הרבה להספיק..
וכל פעם שאני אוזרת אומץ להתחיל -כל התהיות צצות על פני השטח והפחד משתלט לו...
מפתיע אותי כל כך הדרך שאני יכולה להחליחט החלטות כל כך בקלות כשזה נוגע לחייהם של אנשים אחרים,לסקס,לעבודה שאני נמצאת בה ...אבל שזה מגיע אל המשך חיי-יישום השאיפות,רצונות,משאלות...אני פשוט לא מצליחה...