לצאת מאיזור הנוחות זה חתיכת סרט, כזה שאכלתי עם עצמי תוך כדי שהוא על ארבע, במועדון, מגיש לי את התחת שלו כשמסביב מלא אנשים. במקביל וכאילו שהם תיאמו ביניהם מראש, היא הגישה לי את השוט.
אני לא פומבית. לא בגלל שאני מפחדת שמישהו בחיים שלי יגלה, אלא כי זה תמיד נראה לי הצגה, משחק למען בידור של כולם שם מסביב- וזה נוגד את כל מה שאני מרגישה על האמת העמוקה שבעולם הזה.
אז למה??? אחחח קיבינימט, בגלל מה שתמיד מסבך אותי- היצר.
עוד מהבית השתעשענו שלושתינו… בהתחלה עם הכלבלב החסון ההורס שנכנס בסערה לחיים שלי…
כשהוא שכב על השטיח ערום אחרי טעימה ממני שמענו דפיקה בדלת וישר הצטרפה המהממת שלי לחגיגה…
כשנרגעתי לרגע, יצאנו למרפסת ועוד חברים הגיעו לשתות קצת לפני המסיבה.. אבל היצר לא נרגע.. הוא רצה עוד…
האמת? רציתי להשאר עם כולם באווירה המדהימה שנוצרה לנו בבית ולהשתולל כמו שאני אוהבת, אבל קבענו כבר ועוד אנשים חיכו לנו שם…
צחקנו, רקדנו, התחברנו כולנו..
באיזשהו שלב מצאנו את עצמנו באיזור המשחקים..
נשמתי… וכמו תמיד ישבתי וצפיתי.. בחיוך. רק שהפעם, אני לא רגועה.. אני מרגישה דברים בפנים והחיוך הפך לרע כזה, מלווה בכיווץ עיניים…
לחשתי לחסון שלי שקשה לי.. שאני במלחמה עם עצמי. שבא לי לפרוק.. להשתולל…
כמה שהוא צעיר ככה הוא חכם. ידע להגיד לי את המילים הנכונות ולתת לי את המקום לעבור את המסע הזה עם עצמי.
זה היה סרט מלחמה באורך מלא של חפירות בראש שלי וכולו הוקרן בדקה וחצי אולי במציאות.
חשוב להכיר שאצלי הרגש והעצבים משתלטים על האינטלקט, ותמיד מגיע רגע כזה שאני צועקת בראש ״ססססעמק🖕🏼🖕🏼🖕🏼״ קופצת למים, עפה על החיים ולא רואה אף אחד ממטר. בחיי שמשם הגיעו הדברים הכי טובים שקרו לי בחיים!
זה היה אותנטי, מהמם ושלי.
לא הסתכלתי על אנשים מסביב, לא ראיתי אותם מסתכלים עליי. הייתי בבועה האינטימית שאני כל כך אוהבת לייצר ביני לבינם, רק שהתפאורה מסביב השתנתה קצת(;
אלה היו הפרסומות של לפני הסרט…טעימה קטנה….ועכשיו אני רעבה לעוד.
