סיפור של אישה זהובה

לפעמים

אין בי מילים

הרגל מגונה של שנים

נשמתי נעתקת

כותבת מוחקת

מתבלבלת חושבת

נתקעת חולמת

דבר לא מגובש כאן

לא מדוייק 

רק מאופק

ואני כלואה 

מאחורי סורג ובריח

אין יוצא ואין נכנס

כשאני בתוך הסבך

רגשות קשים חדים

רגשות מחזקים ממלאים

ואיך אכתוב לו הכל

כשאני מתמהמהת

אם מבנה המשפט נכון

או אולי הייתי צריכה לרשום אותו ראשון...

מוחקת וכותבת שיר

כדי להסביר

ששפתיים יפות

מסתירות

את כל מה שכואב

ואצבעות מהירות 

את הספק המתגנב

ולפעמים קשה למצוא את המילים

שיעשו לי סדר בין כל החתכים

שיעזרו לשכוח את כל האגרופים

שיאפשרו לי לשלוח כוונות עם משמעות

גם אם הנושא אבד  בריקנות.

לפעמים אני שותקת

כי קשה לי להגיד

כמה הרגע עוצמתי

ואיזה חיוך העלת בי

וכמה זה מחמיא

ולפעמים...

אין בי כלום 

אפילו לא ...

כלום