מאז שאני זוכרת את עצמי אני סוליסטית
מתנהלת לבד בעולם
לא צריכה אף אחד
לא דורשת מאף אחד
דואגת לעצמי
כי אם אין אני לי, מי לי
תמיד חזקה
נחושה
מתפעלת כל סיטואציה
יוצאת ממצבים קשים ושורדת
שנים הייתי בתחושה של הישרדות
שאני שורדת את החיים
עד שהוא נכנס לחיי
נכנס מהדלת האחורית
בלי לבקש רשות
פשוט התפרץ
והסעיר לי את הלב
בלי מאמץ , בקלילות ונונשלטיות הוא כבש אותו
את הלב שלי
ההתמסרות והטוטאליות שיוצאת ממני איתו
היא מרתקת
אני נפעמת מאיך אני משחררת את כל השליטה
מרפה ונשענת עליו
מעולם לא חוויתי איכות כזו
התאכזבתי עשרות פעמים
ליבי נשבר לא פעם
המוח ההשרדותי מנסה להזהיר
לעצור
רגע לחשוב , רגע לחשב מסלול
אבל הגוף והיגון קפצו ראש לאוקיינוס
ואין מי שיעצור בעדם
כי אם זה הרגע שלי לפרוץ את כל הגבולות
(לא שהיו יותר מידי גם ככה )
אז מה נשאר לי בעולם..?
נשאר הטעם המתוק
הטעם של להרפות ,להישען
ופשוט להיות חופשיה
חופשיה מעצמי , מהסביבה
ויחד עם זאת לא חופשיה ממנו
כי רק הוא יבחר מתי לשחרר אותי..