שאלות ושיח

I gave her the power

to do what she wanted to me—

it was the sharpest knife

in the arsenal of the cook,

and I gave it to her.

She used it,

just as I predicted—

but I didn’t want to believe it.

Now I’m bleeding,

wondering why I ever handed it over.

גוד שבוס לכולם❤️

I remember the times

she used that knife

to make delicious meals,

beautiful breakfasts.

And now I wonder:

should I have given it to her at all?

Some say love is unbeatable,

that it triumphs over everything—

So why am I here,

bleeding in the darkness?

Tell me,

why was I so foolish

to believe she wouldn’t stab me

at the first opportunity?

It was delicious at times,

terrible at others—

but I still don’t know

if it was worth

the ultimate meal

that was her.

ואיך שלא? 

ואיך שלא אהיה סקרן להצעתך המיוחדת במינה כי מי אני שאגיד לא להצעה כזאת עוד ממישהי שאני רואה כאישה מיוחדת  

שירה נאור אמרה לדניאל גד בסדרה שבאבניקים 

אני קצת מרחמת עליהם אבל אני גם קצת מקנא בהם שהם לא יודעים מה לעשות אחד עם השני ממש.. מגששים באפלה לא נראלי הם בכלל יודעים שהם רוצים אחד את השני 

והמשפט הזה העלה בי זיכרונות לאהבתי הראשונה היא הייתה דתלשית מהגולן שבזמנו הייתה לסבית ואני הייתי כפר סבאי שרק מחפש מה לעשות עם עצמו והתחברנו ונהיינו בסטיז של אחד והשניה 

ואני לא ראיתי שום משהו מעבר לבסטיז כן נמשכתי אליה היא אישה מאוד יפה וכן היינו ממש קרובים אבל לא חשבתי בכלל שזה יתקדם למשהו מעבר 

ואז במסיבת סוף שנה של הבצפר ובאותו זמן חשבתי על להחליף לבצפר אחר בגלל כמה דברים

אני עם הקלסא והשופוני בא בחליפה שחורה אומנם לא ישבה עליי מי יודע מה אבל זאת הייתה החליפה הראשונה שלי 

והיא עם כול היופי שלה באה בשמלת קיץ מהודרת בפרחים יפיפים והנשיות המושלמת 

לקחה אותי לצד והפתיע אותי בשאלה כו פשוטה אבל משמעותית שיש

אני חושבת שאני אוהבת אותך ואני לא רוצה שתעזוב אני יכולה לנשק אותך?

ואני בשמיים משאלה כזאת ואני מיד אומר לה כן וזה היה אחד הלילות היותר טובים שלי ריקודים שמחה וכו

וככה התחילה זוגיות ששרדה 9 חודשים שלמים אבל לצערי היינו ילדודס כול אחד עם הבעיות שלו והבית השבור שלו והיא סיימה את זה

אבל עכשיו אני והיא חזרנו לדבר ודיברנו על כול מה שהיה וכמה פגענו אחד בשני ובכול זאת שנינו היינו ילדים ולא ידענו מה לעשות

זה הייתי אני זיכרונות

תסביכים זה לא כיף בכלל שימות מי שהמציא אותם (כן אני מדבר עלייך אדיפוס) אבל השאלה היא עם לא היה את התסביכים היה בכלל מעניין?

אני גווע

לאהבה אימהית עוטפת שלא נגמרת אף פעם לרכות שרק אמא יכולה להפגין למגננה שלה להכלה לכול הדברים שרק אמא יכולה להביא

אז כן זה סיפורו של ילד שהכריחו אותו לגדול בלי כול זה

אז למה זה כזה קשה להשגה?

Poem קטן על הסם הכי קשה להשגה

she gave me love

dripped it slow
like poison wrapped in honey

just enough
to ruin me

i didn't know it then—
how one night
could rot a man from the inside
how soft skin could carve so deep

then she vanished
no scream
no slam
just absence
like a needle pulled from the vein mid-high

and i spiraled

clawing at ghosts
fingering empty bottles
kissing strangers who never tasted like her
sweating out her name
in motel beds and bathroom floors

i needed it
that fix
that hit
that goddamn feeling
like flying without wings
like dying but pretty

but nothing came close

now i'm dry
shaking
bones buzzing
stomach curled in
eyes burned out

still craving
still bleeding her
like she’s the drug
and i’m the fool who thought
i could handle a taste

האם נשים מבוגרות מוצאות עניין בבחורים צעירים ועם כן אז למה?

והאם זה אתי בכלל שנשים מבוגרות יצאו עם גברים צעירים והפוך