בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

AKNU,

שלמות
לפני 18 שנים. 27 באפריל 2006 בשעה 16:32

ראיתי אותה כותבת לכם.
ראיתיה משתפכת, חולמת מבצעת.
ראיתיה במיטבה.
היא מתקדמת בצעדי ענק.
ואני בהחלט אוהב את מה שאני רואה.

אבל אמירה אחת הפתיעה אותי.
אמירה כואבת מהלב.
אמרה לי אדוני,
מאז שקולרתי , מאז שאני שלך
נעלמו לי החברים.
התאיידו כאילו פצתה האדמה פיה
ובלעה אותם.

ואני שואל את עצמי.
האם אלו חברים?
התשובה ודאית.
לא!!
כנראה שרצו ממנה רק דבר אחד.
אותו הדבר שלא רצתה לתת להם
ונתנה רק לי.

נמש - תו לה חיבוק גדול, חם ואוהב ממני {}
לפני 18 שנים
ורוניקה מחליטה - בטח...
ציפית שיהיו לה מפה חברים אמיתיים?
מילה אחת- א ש ל י ה !
לפני 18 שנים
משלים אותך​(שולט) - אני?
אני לא מצפה לכלום
מצידי זו ביצה אחת גדולה
רובם איטנרסנטים.
וכשזה לא מתממש הם בורחים
כמו שפנים.
אמרתי לה את זה היא לא האמינה.
אבל עם עוובדות לא מתוכחים לעולם.
ומי שבאמת חבר.
מוצא את הצינור דרכו הוא מגיב ושומר על קשר.

מכאן נובע,
שלמצוא מישהו אמיתי..בכלוב
זה כמו להרויח בלוטו.

לפני 18 שנים
הייתי כאן - תודה לך אדון יקר שלי על ההקשבה וההבנה.
בנינו ..מי צריך חברים כשיש לי אותך, ממלא אותי בכל רגע
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י