אדוני ! תתקשר אלי בבקשה. היה נוסח הודעת ה sms
מה הבהילות, הרי היתה באמצעה של ביצוע משימה
אני רוצה פסק זמן, אמרה בנשימה אחת
לא יכולה יותר, לא יכולה לנשום
העולם הזה סחף אותי טוטאלית.
אוקי שפחה, אמרתי,
את יודעת את המחיר.
ענתה כן אדוני.
שיחררתי את קולרה האדום
לקחתי אותו חזרה.
צאי לשוק הבשר, הוריתי לה.
לא אדוני לא הולכת לשם
אני שלך אמרה, תמיד אהיה שלך.
אוקיי אמרתי וניתקתי את השיחה.
עבר יום. מלא מחשבות .
אני כל כך חש אותה.
כאילו היא כאן לידי בנשמתי.
שיחת הבוקר לא אחרה להגיע.
אני יודע למה אמרתי לה.
כי נתתי לך משימות שחדרו לעולמך.
כבלו את נשמתך.
איבדת את השליטה על חייך.
על מוחך ראשך.
והיא עונה לי בכן.
כן
בן
על כל קביעה.
כן!!!
בנחרצות.
אמרתי לה שפחה.
לעולם לא אקלר אותך .
אבל
לעולם תהיי שפחתי.
רכושי עלי אדמות
תמיד תחיי במסגרת כל האיסורים שלי
תמיד תעמדי לשרותי.
אני יודעת אדוני
אני שלך לתמיד
רק צריכה פסק זמן
החופש הילדים.
החיים.
צריכה אויר לנשום.
כמעט רציתי לסיים בבדיחה
מה אני משאבת אויר?
הנה אמרתי זאת.
שבוע הבא.
סשן כרגיל.
והיא לא מקולרת.
לפני 18 שנים. 4 ביולי 2006 בשעה 9:02
