בני ברק, יולי תחילת שנות התשעים. רחוב יהודה הנשיא. ארבע מבוגרים ושני ילדים בדירת שני חדרים בקומה הראשונה.
מישהו נתן לנו שקית עם בגדים ובה חצאיות וחולצות לבית הספר. תכף כיתה א'. בימים ההם הדלת הייתה נפתחת והרחוב היה מגרש המשחקים. ריחות חדשים. מראות חדשים. עולם חדש. אני זוכרת את הסורגים של המדרגות. נראה לי היו עשר מדרגות עד שהיינו מגיעים לדלת שלנו. ספרתי בכל עליה. בכל ירידה. למעלה גרה השכנה ארינה. היא הייתה נשואה לחיים. היה להם ילד אחד בזמנו. מעניין כמה יש לה היום.
אני כבר לא זוכרת אם זה היה לפני כיתה א' או בחופש הגדול לפני כיתה ב'. שתי ילדות מהמשך הרחוב צצו בשכונה ומצאו עניין בשתי הילדות הרוסיות החדשות בשכונה. אני זוכרת איך קראו לאחת מהן. רוזי. לא בטוחה בשמה של השניה. אולי אתי. לא זוכרת. רוזי ואחותה החליטה ששתי הבנות הרוסיות הן הפרוייקט החדש שלהן. הן לקחו אותן לכל מקום. היו באות לשחק איתן כל יום. מציגות אותן לראווה לכל עובר ושב. רוזי ואחותה היו גרות בקומה שלישית או רביעית בבניין ברחוב יהודה הנשיא. ויום אחד אחרי שהן לקחו את הילדות לחנות בשכונה וקנו להן מחברות ועטיפות למחברות, מחקים ועפרונות. הן הזמינו אותן אליהן הביתה. מי זוכר את הניילונים האלה שהיינו מלבישים על המחברות? ואת המדבקות הענקיות שעליהן היו רושמים את שמנו, את הכיתה ואת הנושא של אותה המחברת. אני מנסה להזכר בבניין שבו הן גרו ומעט מאוד עולה בזיכרון. אני כן זוכרת בבירור את אבא שלהן, השמן. יושב על כיסא מתקפל עם כרס שלא תבייש אף לוחם סומו. רק שהוא לא היה לוחם. היה נראה שהוא בקושי יכול לזוז. משהו היה תלוי מעל ראשו וטיפות מים ניתזו על ראשו בקצב אחיד. אני לא רוצה לשקר ולומר שהמראה שלו היה מפחיד, אבל משהו בסצינה הזאת עורר בי רתיעה. הן מיהרו לאמא שלהן במטבח, תראי אמא - קנינו להן את זה ואת זה, וגם את זה, הנה, בואי תראי לאמא שלי איפה מדביקים את המדבקות. אוּטוֹפְּיָה.
יום אחד, רוזי ואחותה החליטו שנמאס להן מהפרוייקט שלהן.
זה הלך ככה - הן היו חוזרות לשכונה ומתעלמות מהבנות. חֵרֶם? הסיתו את כולם שלא לשחק איתן.
אני זוכרת איך יום אחד חזרתי הביתה בדמעות (ילדה בת 6/7 כן?) ובקול מקוטע לפרקים סיפרתי לאבא שאף אחד לא רוצה לשחק איתנו ואנחנו לא יודעות למה. ובבקשה אבא, תבוא איתנו. תגיד להם שיחזרו לשחק איתנו?
יוצאים החוצה, הם משחקים ב"גומי". אנחנו מתקרבות אליהם עם אבא, ושניה לפני שהוא מספיק לפתוח את הפה רוזי מכריזה- איכסה. מישהו הפליץ. מסריח כאן. בואו נלך מפה.
מתה לדעת מה קורה איתך היום רוזי.
