לפני 6 שנים. 27 באפריל 2018 בשעה 1:30
כאילו מישהו הכניס אותי למכונת זמן. טריפ רטרוספקטיבי חולני. כזה שכל החיים בעצם מול עיניך.
מפלס החרדה ממאן לרדת. הכל מציף ואני מזכירה לעצמי שלבכות כשחולים זה כמו לקלף מעצמך את העור אחרי שנשרפת. לא כדאי. שבוע אני בבית. הכל נערם. חזרתי לגרסא מאוד ישנה של עצמי. לא מאמינה שהגרסא הזו עוד קיימת בי. אז השנה המחזור הואיל להקדים ואני כבר שמחתי שלפחות הפעם לקראת יום ההודלת וביום ההולדת עצמו אהיה חופשיה לשמוח. צוחקת עם עצמי. אני מתחילה לחשוב שדרמת יום הולדת זה משהו שצריך לצפות לו. כי ככה או ככה - כל שנה הבומבה לא מאחרת.
אני לא רוצה להתמודד עם שום דבר. עם כלום. עם אף אחד.