My Unforgettable Fire

בשבוע שעבר חלמתי שוב את מותך.

מסוג החלומות שאתה מודע לכך שאתה חולם אבל לא מצליח להתעורר.

זה היה מוות אחר.

והפעם הייתי נוכחת בכל שלב שבו,

כולל ייסורי המצפון על אוזלת היד שלי מלהושיע אותך, ועד קול צפצוף המוניטור כשליבך פסק מלפעום.

קמתי בלב כבד,

תוהה לפשר הדבר.

למחרת חלמתי שלא הצלחתי לקבל את תעודת הסיום של התואר.

לא עמדתי במשימות ולא עליתי לתצוגת הבוגרים.

תחושת ההחמצה והאכזבה האישית ליוותה אותי גם כשהתעוררתי.

הפעם הבנתי כי יש חוט מקשר בין השניים שעדיין לא הצלחתי לפצח.

אני עדיין מנסה לנתח את פשר החלומות הללו, ברובד קצת יותר עמוק מהמסקנות המתבקשות.

גם עכשיו כשאני נזכרת בהם, הם מעוררים בי עצב.

מה אני מנסה לומר לעצמי?

******

״איך מגיעים לך הרעיונות לכתיבה?״ הוא שאל אותי

״וואלה, לא שמתי לזה לב״, עניתי בכנות

״זה יכול להיות משפט ששמעתי באקראי, או זכרון, או סתם שיחה שאני מנהלת עם חבר או חברה״

״ואת מתכננת מראש, או שמה שעולה לך לראש את מוציאה?״

״מה שעולה לראש יוצא. רק אחרי זה אני עורכת״

ואז הבנתי, שהדרך שלי לעבד את כל הדברים האלה היא גם פה, בכתיבה.

אני פשוט ׳מקיאה׳ את הכל במילים, בלי תכנון.

והכתיבה פשוט  מאפשרת לי לעשות ׳זום אאוט׳ ולהסתכל על התמונה הגדולה.

מעניין,

לא חשבתי על זה אף פעם.

והנה, כתבתי גם על זה…

***
יש פה ילדי ׳פינגווין׳ לשעבר?

כי יש לי פלייליסט חדש שנראה לי שיזרוק אתכם לשם.

מוזמנים להאזין .

יאללה, לקום חמודים!!!

השתדלתי…

נשבעת!

זה מה שהיא אמרה לי היום, כשישבנו בקפה.

שתינו גרושות,

הילדים שלנו מכירים עוד מתקופת היסודי.

חברות כבר מלא זמן.

חברות שהתחזקה מאד בשנים האחרונות לאחר שהתגרשה,

רק שאני חזרתי לשוק והיא בינתיים נמנעת.

״זה הדבר שהכי חסר לי״,

אמרה לי ברגע של גילוי לב.

***

ואז באמת חשבתי שכשאת פוגשת מישהו,

איך שהוא מנשק מהווה חלק מהותי מהמשחק המקדים איתו,

עבורי, בכל מקרה.

שהגיוני שמי שיודע לנשק,

יודע מה לעשות עם הלשון שלו גם במקומות אחרים.

וגם כמה קשה זה למצוא מישהו שמנשק בדיוק כמו שאני אוהבת וצריכה.

נשיקה טעימה ומלאת תשוקה,

עוצמתית,

תאוותנית,

עם מישהו שיודע למנן את העוצמה

ממשחק לשונות חמקני ורך,

ועד לספק מציצה ספק נשיכה מכאיבה,

מהסוג המוביל לסף אובדן שליטה בשאר אברי הגוף.

מסוג הנשיקות שגורמות לי להירטב כל כך

עוד הרבה לפני שהבגדים מוסרים,

כאלה שמעידות על כמה הגבר שמולי

יודע להתנהל לפני, תוך כדי ואחרי הסקס.

נשיקה שאליה מצטרפת בסופו של דבר

יד שעולה במעלה העורף ותופסת בשיער,

ויד שניה שתופסת בגרון ומבטיחה שהלשון

שלו תמשיך לעשות את מה שהיא יודעת לעשות כל כך טוב.

נשיקה שהיא כשלעצמה,

חצי זיון.

כזו שמותירה אותך מתנשפת מהתרגשות, ציפייה וחרמנות.

מהסוג שגורם לך לפנטז בציפייה בלתי פוסקת על מה יקרה לאחרייה…

***

קיבינימט,

איך בא לי להתנשק עכשיו!!!

😈😈😈

היום קצר והמלאכה מרובה!

הוא אמר לי וליטף את פניי, מוקסם.

׳מצחיק׳, חשבתי לעצמי, נבוכה.

׳מצחיק שהוא אוהב את זה ככה׳…

***

תמיד נראיתי צעירה לגילי.

גם בגילאים שבהם רציתי להראות בוגרת ומפותחת יותר.

מכל החבר׳ה שלי בבית הספר, הייתי זו שעד גיל 25 ביקשו ממנה תעודת זהות בברים.

ילדה בתיכון.

ילדה על מדים.

ילדה סטודנטית.

לייט-בלומרית טיפוסית.

דבר לא התפתח אצלי בזמן,

חוץ מהנפש.

אבל המראה…

המראה שלי היה כה מתעתע.

הסתובבתי בעולם עם חזות של ילדה

אבל עם נפש של בת מאה,

למודת כאב.

***

וגם כשחלפו השנים, הרגשתי כאילו שומן הינקות מסרב לעזוב את הלחיים שלי.

הן היו מהסוג שהדודות תמיד נהנו לצבוט בחוזקה.

ועם כמה שתיעבתי את הבייבי-פייס שלי כנערה,

היום אני יודעת שדווקא הם אלה

שמטעים אנשים,

שמבלבלים אותם,

שמותירים אותם נדהמים למשמע הגיל הכרונולוגי שלי.

***

והעגלוליות הזו של הלחיים,

שיש לי איתה יחסי אהבה-שנאה עד היום,

היא הסיבה שאני נמשכת לכל מה שהפוך ממנה,

לכל מה שמייצג עבורי סטנדרט של יופי הופכי.

לגברים עם תווי פנים חזקים,

מסותתים,

מרובעים.

אני מחפשת את הזוויתיות הזו,

שהיא דיסוננס כל כך דרמטי,

כנגד העגלוליות שלי.

***

״את כזו בובה״ הוא אמר לי,

״יפה כמו בובה״

לו היה לי…