|
|
|
לא ה-fight.
לא ה-flight.
זו הצלע השלישית שלהם,
freeze.
הוא המכניזם שלי בסיטואציות של משבר מתמשך.
אני קודם כל עוצרת.
בוחנת.
בודקת.
צופה.
שוקלת.
רק אחרי זה תגיע הלוחמה.
אבל קודם כל תהיה נסיגה.
השתבללות.
התכנסות.
מיצוי של התבוננות,
ואז אני אצא לקרב.
מפרגנת כאן לזאלופ על הרעיון החינני,
ולו בשל העובדה שמחר נגמר לי המינוי והסיכוי שאחדש אותו הינו קרוב לאפסי.
אז הנה, קחו הצצה אחרונה על ה-Hello Titties וכל הג׳אז הזה.
כיוון שאני קצת בדאון, הנה משהו אפרופריאייטלי סאד…
💖
כמו כן,
דקרתי את עצמי עד זוב דם אתמול בטעות.
טעות של מתחילות.
🤦♀️
בודד…
רק אתה ואני.
לעצום עיניים ולהקשיב
לנשימות שלך.
צילום: אופק בירנבאום
איך זה בכלל קשור אלי,
השיט הזה?
מה לי ולחרא הזה בכלל?
מתי זה קרה?
מה,
לעזאזל?!
***
כשהייתי נערה הייתי בטוחה שלא אעבור את גיל 50.
זה היה כמעט ברור לי.
במשפחה למודת אסונות כמו שלי,
תיארתי לי שאיזה אסון מחריד ייקח אותי הרבה לפני כן.
אבל הנה כי כן,
אני בת פאקינג 55.
***
והדיסוננס הזה בין הספרות לבין מה שבפועל,
מחרפן אותי ואת הסביבה.
אני לא נראית ככה,
אני לא נשמעת ככה,
ומתגובות של אנשים סביבי -
ככל הנראה שגם לא מתנהגת ככה.
כלייט-בלומרית טיפוסית,
רגשית אני בת 200,
מנטאלית - תקועה בגיל ההתבגרות.
מה שמביא לסיטואציות משעשעות והזויות במיוחד
כשאני מסתובבת עם בת ה-18 שלי.
***
אני לא סובלת את הכינוי ׳אשה-ילדה׳.
הוא מעורר בי אי-נוחות גדולה.
מין טייטל יומרני וסוטה,
ולא סוטה מגניב.
אבל זה מעניין,
כי עם כל שנה שעוברת,
אני מרגישה שהפער הולך ומעמיק,
בין מי שאני באמת
לבין מספר הפעמים שכדור הארץ
סבב סביב השמש מאז שנולדתי …
סעמק.
חמסה-חמסה.
עולה אוטוטו להרצות.
לא לפנות!
תגבירו…
רמת בראטיות, גזיליון!
לקום, לקום!!!
יום מלא בשמחה צרופה
כמו זו של הכלבה של נגן הרחוב מהמרכז המסחרי
כשהיא רואה אותי.
אין, אין תום טהור יותר מזה.
דיאנה, דודה אוהבת אותך מלא בחזרה…
🥹🥹🥹
מי שעוקב אחרי פה ומכיר קצת את הטעם המוזיקלי שלי,
יידע שאני ומוזיקה עברית זה הרבה פחות,
למעט בערך שלושה אמנים.
אז מגיע לו, למתי כספי,
על התרומה הבלתי נתפסת למוזיקה הישראלית.
אחד השירים היפים יותר שלו ושל אהוד מנור.
לזכרו…
