זה להתכדרר לכדי חצי כדור בצמוד אליך.
חצי כדור אנושי.
ראשי על השקע שבין הצוואר לכתף שלך.
מסניפה מלוא הריאות את החמימות שלך, עמוק לתוכי.
את הריח החם של הגוף שלך שמנסה להתאושש, שניה אחרי שהתפרעת באגרסיביות בתוך זה שלי.
מרגישה את היד שלך על הישבן שלי, לופתת ומצמידה אותי בבעלתנות אליך.
חזק.
ואז אתה מעביר אותה ברפרוף אל ראשי, אצבעותייך מעסות בעדינות את העורף שלי, זה שנשכת לפני כמה דקות בפראות של חיית טרף מוכת רעב.
הנשימה שלנו עדיין לא סדורה.
שנינו מתנשפים.
וכל מה שאני רוצה זה שוב.
אותך.
שוב.
***
היד שלי מלטפת את החזה שלך, עולה ויורדת לאורך הסטרנום, היכן שהלמות הלב שלך לא רגועה.
אני עוצמת עיניים אל תוך הדממה הזו ומתרכזת כולי בחיכוך המצמרר שנוצר במגע בין עור פנים כף היד שלי, לעור בית החזה שלך.
ימינה ושמאלה.
למטה ולמעלה.
ובמעגלים.
מטרונום אנושי.
היא עולה לצוואר שלך, לנקודת החיבור אל האוזן, איפה שהדופק הולם בחום פראי.
בהתגרות חתולית אני מצמררת את עורך עם הציפורניים שלי, מהצוואר, אל הכתף, אל הזרוע, אל האמה, אל כף היד הפתוחה לקראתי.
משלבים אצבעות.
ואז שוב, את אותה הדרך, רק הפוך - כף יד, אמה, זרוע, כתף, צוואר חמים.
ואז במעלה הצוואר, לזקן שלך, נוגעת לא-נוגעת בשפתיים שלך, הרכות.
העיניים שלך עצומות, כמו מתמסר כעת כולך למגע.
וכל מה שאני רוצה זה להישאר ברגע הזה, של אחרי.
להרגיש את הדיפוזיה מפעפעת רגשות שעולים על גדותיהם - ממך אלי, וממני אלייך.
לסנכרן שאיפה, נשיפה.
אנחה.
גרגור של פינוק.
***
היד שלי חוזרת ללטף את החזה שלך, לאט, בהתגרות.
יורדת במורד שביל שיער החזה אל הטבור, מרגישה את הרטט הכמעט לא מורגש שעובר בך.
הנשימה שלך נקטעת למילי-שניה.
ואני ממשיכה לגשש למטה באפלוליות הסמיכה,
כדי להחזיק בזין שלך שוב,
קשה כמו אבן.
שבריר שניה של דממה מתוחה באוויר,
נשימה לא סדירה,
טרף שמבין מה עומד לבוא.
היד שלך נשלחת לגרוני
מצמידה אותי בכוח למזרון.
זהו ילדה,
נגמרו המשחקים.
האריה שלך התעורר.